היה זה יום שהתחיל ככל הימים שליפניו, כשדריזט וברונור יצאו
לסיורם הרגיל על רכס ההר. לא ציפו לשום דבר מיוחד, כשלפתע ראו
חמישה יצורים אפורים וגבוהים עם גוף של בן-אדם וראש של זאב
ובידיהם חניתות ולפידים. הגנולים התקדמו בדממה וכמעט לא נראו,
דרך יוצאת דופן להתנהגות של גנולים, כנראה בדרך למבצא חשוב, אך
לעיני סייר מומחה כדריזט, היו מטרה נוחה בתנועה. דריזט וברונור
עקבו זמן מה אחר הגנולים, וראו שאין לגנולים שום כוונה לעלות
לרכס שלהם. הם המשיכו לעקוב אחרי החבורה מתוך סקרנות. לאחר
הפצרות חוזרות ונשנות של חברו ברונור הסכים דריזט לחזור
למסלולם הרגיל, הם הלכו כעשרים דקות לכיוון המערה. כשלפתע שמעו
זעקת אישה. וכשהפנו את מבטם ראו בית קש עולה באש. שני החברים
החלו בלי מילים נוספות לרץ במדרון, תוך כדי ריצתם זימן דריזט
את חברתו הקסומה גווינביר בעזרת הפסלון הקסום המקשר בין המישור
הגשמי למישור האסטרלי. תוך פחות משניה תוך פחות משניה הופיעה
לידו חברתו הוותיקה גווינביר. שחורה כשמי הלילה ועיניה זוהרות
ככוכבים, שריריה גדולים וחזקים אך אם זאת גמישים כלא היו.
"רוצי גווינביר, רוצי לפנינו", אמר דריזט. הפנתרה הנבונה הבינה
את כוונותיו של אדונה ואת חומרת המצב לפי כולו של אדונה
גווינביר הייתה עם דריזט שנים רבות וכבר יכלה להבין אותו לפי
כל מיני סימנים. היא דרכה את שריריה לזינוק, ונעלמה. לעומתה
דריזט המשיך לרוץ ואפילו הגביר את מהירותו כאשר שמע זעקה שניה,
של גבר, שמבשרת צער בל- ישוער וכעס עצום. ברונור כבר לא היה
מאחורי דריזט הוא לא עמד בקצב אך דריזט לא שם לב לזה כרגע הוא
התחיל לחשוד שעשה טעות שלא עקב אחרי הגנולים, אולי הם אלה
שתקפו את הבית הידהדה המחשבה בראשו. כשהגיעה למקום מצה את
גוויביר מוקפת על ידי ארבעה גנולים. אבל זה לא מה שהדאיג את
דריזט, בצדו השני של חצר הבית היה גנול נוסף שהתקיף ילד אלפים
קטן ולא חמוש. לנוכח זה ניצתו הלהבות בעיניו הסגולות של האלף.
מבט אחרון את גווינביר חסרת ההגנה גרם לא להבין שהיא אינה
זקוקה לעזרתו, וכהוכחה הופיע גוש שנראה קצת כמו סלע מוצק עטוף
בשריון וחמוש בגזן גדול ומעיים, שנחת אל ראשו של הגנול שמאחורי
הפנתרה, ברונור נכנס לקרב, ידע דריזט גם לפי קול הגרזן הנוחת
אל ראש גנול וגם לפי זעקת הקרב של חברו ברונור. זעקתו של הילד
גרמה לדריזט להבין את חומרת המצב ואת העובדה הפשוטה שביזבז זמן
יקר על שהיה במקום. בלי לחשוב פעמיים שלף דריזט את פיגיונו
ממגפו, הטיל אותו בירחו של הגנול, דבר שהאיט את הגנול במקצת
וגרם לו להסתובב, אך בשביל הגנול המסכן היה כבר מאוחר מידי,
הדבר האחרון שראה הגנול בחייו היו העיינים הסגולות עם הלהבות
האדומות המבשרות את מותו שלו. חרב מעוקלת אחת שיספה את גרונו,
אך הריגת הגנול בלבד לא סיפקה את דריזט לאחר המעשה השפל שעשה
הגנול, פעולתו ההבאה של האלף הייתה תקיעת חרבו השניה בכוח רב
ובזעם בבטנו של הגנול, החרב נכנסה מהבטן עברה את הלב והריאות
ויצאה מהצד השני של הגנול. כשגופו של הגנול הגיע סוף כל סוף
לרצפה, לא היה זה גוף, אלא ערימה של בשר גנול מפוזר. הילד היה
עמום ומפוחד מכדי להגות מילה. הילד הקטן לא הספיק אפילו לראות
את מסלול הלהבים אך ראה את הבעת התדהמה בשילוב פחד של הגנול
שניה לפני מותושחיטתו ושניה קצרה לאחר מכן ראה את פרצופו של
האלף האפל מביט בו במבט רך שלרגליו היה פעם גנול. רגע! חשב
הילד מבט רך? אלף אפל? הוא לא הצליח לקשר בין הדברים המחשבות
ריצדו במוחו של הצעיר. מכל הסיפורים  ששמע על אלפים אפלים,
ולפי יכולת הלחימה של האלף הזה היה אמור גם הוא להיות ערימת
בשר רוטטת ברגע זה ממש.האלף האפל סרק את הילד וגילה פתאום
לראשונה שזה לא בן אנוש! אלה
אלף שומר יערות (אלף בעיר אור), והוקסם מצבע עייניו של הילד
דריזט אף פעם לא ראה עיינים צהובות. דריזט הביט לאחור לבדוק את
מצב חבריו, ומצא את גווינביר נחה בשלבה מוחלטת על גופת גנול
ללא ראש, ואת חברו ברונור מרטש שני גופות גנולים כאשר על כל
חבטת גרזן הוגה מילה אחת "לעולם-אל-תתקוף-
יצורים-חסרי-הגנה-ללא-סיבה", כשמאחוריו התגנב בשקט גנול נוסף,
ברונור שלא היה מודע לסכנה האורבת מאחוריו המשיך לחבוט בגופות
פורק את זעמו ולפני שהספיק דריזט אפילו להזהיר את חברו הגמד,
נפל הגנול מאחוריו מת! ולאחר מבט שני ראה את חברתו גווינביר
ניצבת על גופת הגנול. זוהר מוזר מאחוריו גרם לדריזט להסתובב
שוב לעבר האלף הצעיר, שכבר לא היה שם, ובמקו הופיע חזיז אש
שהתקדם לעבר האלף האפל, האור קצת סינוור את דריזט בגלל שאלפים
אפלים לא רועים טוב באור יום, אבל זה לא עיקב את דריזט
האינסטינקט הטבעי של דריזט גרם לו לצבע גלגול מהיר הצידה.
ובמקום שבו עמד רגע לפני כן, ראה את מה שנשאר מהגנול נשרף
כליל. "כפי שמגיע לו", לחש. הוא הרגיש משיכה מאחוריו וראה את
גווינביר נושאת את האלף הצעיר והמעולף על גבה. ברונור היה ליד
הנמרה ונראה הרבה יותר מבוהל מדריזט והנמרה ביחד, הוא פחד מאוד
מכל מיני קסמים למיניהם זה היה הדבר היחיד שהפחיד אותו. השלושה
החלו לרוץ לעבר הרכס שלהם, לכיוון ביתם. הם הצליחו להתחמק.
"חזרי גווינביר", שמע האלף הקטן, גווינביר חזרה כרגע לביתה
במישור האסטרלי, למרות שדריזט ידע שבקרוב מאוד יזדקק לה שוב.
האלף הצעיר קם, הוא מצא את עצמו בתוך מערה, כאשר גמד ואלף אפל
נמצאים משני צדדיו, הוא פחד, כמו שפחד כשהגנולים היו בביתו, אך
הוא פחד בעיקר מן האלף. דריזט היה הראשון שהבחין בהתעוררות
הילד ושאל:"אתה בסדר? האם נפגעת?" האלף הצעיר כל כך פחד עד
שאפילו לא הבין את כוונותיו של דריזט ובטח שלא יכל היה לענות,
אבל הוא הרגיש שיוכל לתקשר עם הגמד "אני לא מוכן לדבר איתו"
והצביע על דריזט. דריזט הבחין בהבעת הפחד שאל פניו של האלף
הצעיר וראה זאת גם בעיניו של הילד עוד לפני שפצה את פיו, דריזט
אומנם ידע שזה יקרה אך בכל מקרה תגובת הילד קצת פגעה בו. הוא
נתן לברונור לדבר איתו, הם תיכננו מקודם על כך, ברונור יסביר
לילד על דריזט ועל חייו. ואכן,כמו שחשב הופיע כעבור זמן לא רב
הילד מול דריזט, שתק למשך כמה רגעים, בלע את רוקו, אוזר אומץ,
ואמר: "שמי הוא ג'ידן, אני אלף שומר יערות, הורי מתו על ידי
הגנולים האכזריים אתמול, אבל למזלי הופעת אתה ועזרת לי. אני לי
מילים לתאר את הפחד שהייתי שרוי בו, תודה על הכל, אלף אפל,
דריזט דואורדן". דריזט היה מופתע מהכבוד שרחש לו האלף. ואמר
בקצרה "ביתי הוא ביתך,אצפה לראותך בארוחת הערב, במערתיעל הפסגה
הצפונית. יש לי מקום בשבילך, נמשיך לדבר בערב. בינתיים חזור
לישון, עברו עליך דברים קשים".