לדוקטור בלום היה כל שהיה צריך. הייתה לו מרפאה יפה ומאובזרת,
אישה טובה, שני בנים ובת - מלאי פוטנציאל.
המרפאה של דוקטור בלום הייתה מרפאה מצליחה מאוד, הייתה - עד
לפני תחילת האינתיפאדה הנוכחית.  
דוקטור בלום טיפל בעיקר באנשים שסבלו ממה שהוא הגדיר "סינדרום
ירושלים". היו מגיעים אליו בעיקר תיירים אמריקאים עשירים וטענו
בביטחון מלא כי הם אלוהים, בדרך כלל היו מלווים על ידי נשותיהם
המודאגות שסיפרו כי הם תמיד מתיישבים במקומות הכי גבוהים במלון
(על הגג למשל) ומזמינים אליהם בלשון מקראית אנשים שונים (בעיקר
מלצרים) להישפט (בפני האלוהים...)
אז היה דוקטור בלום מחייך את החיוך המקצועי שלו ומרגיע כי הכול
יטופל, בסכום נאה כמובן, ושהמטופל סובל מתופעה מוכרת ואין מה
לחשוש. היה לו בקליניקה שלו עיצוב שהותאם במיוחד לסובלים מסוג
זה של תופעה.
בזמן הטיפול היה יושב דוקטור בלום על פוך נמוך בעוד המטופל היה
יושב על כיסא ברים גבוה, כדי שהמטופל ירגיש חופשי להיפתח...
אבל לאחרונה לאחר תחילת האינתיפאדה הנוכחית הלכו והתמעטו
התיירים האמריקאים עד כי בשלב מסוים אף נעלמו כליל, המצב
הביטחוני לא אפשר לאנשים עשירים שיש להם הכול חוץ מאלוהים
להגיע לירושלים והחליט שהם אלוהים. כך נשאר הדוקטור חסר ברירות
אלא להפוך את הקליניקה שלו למרפאת פסיכולוגיה לכלבים. מה שהיה
די בסדר אך נטול אמריקאים עשירים. אך לצערו כל העניין הזה נפל
אחרי מכת הכלבת האחרונה בעיר, מה שלא השאיר הרבה כלבים עם
בעיות בשטח ולמי שהיו בעיות נכנס מיד להסגר. ולכן במהרה נאלץ
דוקטור בלום להפוך את הקליניקה היפה שלו לחממה ולגדל שם אננס,
כי מה לעשות?  מהרגע שנהיה פסיכולוג ועד היום הוא לא מבין
אנשים שאינם אמריקאים עשירים שחושבים שהם אלוהים.