זה לא מתאים לי להיות בכזה שיר,
שגורם לשפוך דברים קצת אישיים מדי על הדפדפת.
מזמן הפכה למרחפת - המילה שאיתה אני נרדם בלילה
לא עוזבת אותי גם בבוקר, אני חולם עליה כשאני נושם
את האוויר שמסביבי קארמה של אושר.
לא צריך יותר גם בחיים,
אם הדברים עם מסתדרים עם האנשים הנכונים נשאר הכוח
לקום לשיר עם שיר חדש בלב,
שמפנה מקום למי שאולי נמצאת כאן לידי היום ורק,
לקום איתה מחר, זאת המשאלה שמשאירה אותי
בציפייה לראות אותה נושמת. כל-כך יפה שזה ברור,
שאלוהים חשב יותר מדי לפני שהיא נולדה,
אמת שקטה שמסתתרת בתוך צעקה שמשתחררת לחלל החדר,
היא עוטפת את המילים שלי בחום.
אני מרגיש כל-כך נכון להיות איתה
והיא שוב ישנה על הכרית וליידי איתי הכל מתחת לשמיכות
ומסתתרות אותן לילות בהן היה קשה להרדם,
אולי עדיין אני חולם,
חולם.