חבר מביא חבר ונולד לו ערב נחמד ופוגשים אנשים חדשים. כל אחד
הוא חבר של מישהו ומחליפים שמות ומאוד מנומסים וצוחקים מכל מה
שאפשר. חוזרים הביתה עם סוג של הרגשה טובה, שהנה אתמול דווקא
היה ערב נחמד.
עכשיו יגיעו הטלפונים, כל חבר לחבר שלו וישאל את השאלות:
"נכון שהיה נחמד?"
"איזה מצחיק ההוא."
"וזו, דווקא הייתי עושה לה טובה."

פעם אחת הגעתי מוקדם מכולם, אחריי הגיעה ורד.
כיוון שאני בן אדם נורמלי, אז לקחתי מידות. מדדתי הקפים,
שיערכתי את הישבן והתלבטתי מעט במספר המכנסיים.
אבל החזה... שם לא היה מקום לספק. המון בריאות. שתהיה בריאה
זו, אבל אלוהים שם לה שמה מתחת לסנטר מכל הלב...
ויצור שפל וחסר אופי כמוני לא יכול להשאר אדיש למראה נדיב כל
כך. וזה מחייב אותי להיות ייצוגי ביכולת המקסימלית שלי. אז אני
מנסה להרשים אותה, להצחיק אותה, ולעשות הכל רק כדי לשמור
שכיוון השדיים יהיה מופנה אליי.
ברגע מסויים, ללא התראה מוקדמת, היד שלי חופנת את זה שבצד
שמאל, זה שהיה קרוב אליי באותו רגע וככה ייצרתי מבוכה ענקית.
ורגע עילאי זה חלף כהרף עין כשנתבקשתי בעדינות אסרטיבית להעיף
את היד שלי. לא יודע מאיפה באה אלי החוצפה הזו, ובתמימות לא
מובנת שאלתי אותה: "למה?" (אלק אהבל - מה למה?)
והיא, בשלווה גועלית אומרת לי שהיא לא נמשכת אליי, שאני לא
הטעם שלה, שאני לא עושה לה את זה.
הייתי בהלם.
אני??? לא הטעם שלך? לא נמשכת אליי? לא עושה לה את זה?
על מה היא מדברת בכלל?
רק תפסתי לה את השד, ואני בכלל רק רוצה לזיין אותה. מאיפה
הביאה לי את המשיכה והטעם (מאיפה היא יודעת מה הטעם - שתטעם
קודם.)
אז יצאתי מההלם, לקחתי אוויר ואמרתי שזה בסדר מצידי, ואני מכבד
את הכנות שלה, ואני מקבל בהבנה את העובדה שאני לא עושה לה את
זה. והייתי נאור, ורגוע ואפילו שקט משהו.
אחר כך הגיעו עוד אנשים והיה ערב נחמד.

חזרתי הביתה מושפל כמו שהרבה זמן לא הרגשתי. בת-זונה! איך את
מעיזה להגיד לי שאת לא נמשכת אליי? לא משנה שאף אחת לא נמשכת
אלי... אבל את?
תגידי: אני מצטערת אבל לא מתאים לי כרגע.
תגידי: אני בדיוק התחלתי מערכת יחסים.
תגידי: אני בדיוק סיימתי מערכת יחסים.
תגידי: אני במחזור.
תגידי: אני ברמזור.
מה שתרצי רק לא אתה לא מושך אותי.
והראש שלי דפק, והכבד שלי התנפח, והקיבה התכווצה, והכבוד הלך
לעזאזל.

השגתי איכשהו את מספר הטלפון שלה, וחייגתי אליה, והייתה שיחה
נחמדה ודיברנו המון והתעניינתי בה וחדרתי לה לנפש ופיתחתי לה
תאוריות ותובנות. שמתי לרגע בצד את הכבוד האבוד שלי.
גם למחרת התקשרתי, וניחשתם יפה, גם למחרי מחרת התקשרתי.
וככה דיברנו כל יום כשאני טווה בסבלנות את רשת העכביש שלי
מסביבה.
והנה זה בא. שאלתי באיזה מצב היא עכשיו, והיא אמרה שהיא במיטה.
לחצתי קצת אז הסתבר שהיא עירומה. לאט לאט הדיבור שלה התחיל
לצאת מהגרון. סיפרה שיש לה ויברטור. סיפרה שהיא משתמשת בו.
שאלתי: "עכשיו?"
אמרה לי: "אהה..."
גם אני גמרתי.
הרגשתי איך הכבוד שלי מתאושש. והרגעתי אותו. אמרתי לו שיהיה
בסדר. הבטחתי לו שהוא עוד יחגוג.
היא אמרה שיש לה בעיה, היא לא יכולה לגמור מליקוק. אמרתי לה
שהיא מדברת שטויות ושאני לא מאמין לה. היא התעקשה שהיא בכלל לא
מתה על זה, וכשהעניינים מגיעים לידי כך, אז היא עושה קולות רק
בכדי שזה שנמצא למטה עכשיו, ירגיש טוב.
מצידי הרשת כבר גמורה. הטרף נח לו, משלים עם מר גורלו.

בדרך אליה עשיתי התעמלות בלסת. עשיתי מסאז' ללחיים. התכוננתי
לשעה ארוכה של עבודת לשון. היא חייבת לגמור מהלשון שלי! ועל זה
אין ויכוח.
היא התפשטה בטבעיות, נשכבה על הבטן, מחכה לראות מה הצעד שלי.
התחלתי במסאז' תמים שמתמקד בצוואר, בכתפיים, ויורד לגב.
מסאז' ארוך, לא ממהר לשום מקום (לא יפה להתנפל על האוכל.)
אחרי שעבר מספיק זמן לטעמי, התחלתי ללטף אותה. נתתי לאצבעות
לטייל עליה והיא קפצה כשליטפתי בצידי הגוף. בהדרגתיות ירדתי עם
האצבעות לעבר פלחי הטוסיק, והגוף שלה היה שייך לי ברגע הזה.
אז הגיע הזמן. הפכתי אותה והיא מצידה פישקה את הרגליים.
פיתלתי את עצמי למורדותיה ולשוני נפגשה לראשונה בבשר התאווה
שלה. זה לקח אולי שלוש דקות עד שהגיעו הצעקות והאנחות, וקימורי
הגב, וכל שפת הגוף שלה לא השאירה מקום לספק - היא גמרה.
עוד פעם הייתי בהלם.
מה היא עובדת עליי? משחקת לי זיופי אורגזמות, מה הסיפור שלה.
היא התחילה לבכות ואני התחלתי לדאוג.
ואז היא התנצלה שפשוט זה עוד לא קרה לה, וחבל לה שזה קרה לה
איתי ולא עם אביר החלומות שלה. כאן היא הזכירה לי שהיא לא
נמשכת אליי.
בדרך הביתה סיכמתי עם הכבוד העצמי שלי שכל עוד אנחנו מזיינים
אותה - מה אכפת לנו שהיא לא נמשכת אליי...