מה זאת האמת הזאת שכולם כל כך הרבה מדברים עליה?
האם זה הניצוץ שיש בעיניך בכל פעם שאתה צוחק את הצחוק היפה
שלך?
או שמא הניצוץ הזה הוא סתם השתקפות של מה שעובר בתוכי כשאתה
מחייך.
האם זה הרטט שאני מרגישה בכל פעם שאתה מעביר את אצבעותיך בין
אצבעותי, כאילו מלטף בעדינות יתר, כדי לא לשבור אותי.
או שאולי בכלל מעולם לא נגעת בי, זה הכל היה בראש שלי.
כבר כל כך הרבה פעמים חשתי אמיתית. אבל אם זה כל כך גדול כמו
שכולם אומרים, אולי בעצם לא נגעתי באמת הזאת.
האמת...
אולי בעצם הפחד שתוקף אותי בכל פעם שהמבט העמוק שלך קורע אותי,
מקלף לי כל קליפה של הגנה שעמלתי כל כך הרבה כדי להשיג אותה.
בכל פעם שאתה מחבק אותי, הפחד הזה הולם בפראות.
או שהאמת מסתכמת בשמחה שאופפת אותי כל פעם מחדש שאני רואה את
השם שלך על מסך הפלאפון...
את הקול הצלול שלך מדגדג לי את האוזן.
ומהי האמת בשבילך?
האם כשאתה בודק בדואר וכל הציפיות שלך שבנו אותך במשך כל חייך
מגיעות לשיא?
או שאולי כשאתה יושב מול המחשב ומנגן בגיטרה, ואני עושה את
עצמי לא מקשיבה. (כל צליל חודר)
או אולי בכלל, כל הילדות הזאת, שכביכול אבדה? אחרת, איך תדע
ותחווה את כל האמת הזאת?
ואם זה בכלל לא אמיתי?
אם סתם המצאתי אותך במחשבות שלי, וברגע שאפקח את העיניים אתה
לא תהיה שם?
או שאולי האמת מבוססת עליך, האמת בתוכך. אתה אמור להיות
האמת...
אולי בפעם הבאה שתנשק אותי, האמת תקפוץ החוצה, כי זה כל כך
נכון?
ואם אני מרגישה כל כך שלמה, שהכל כל כך אמיתי, אז למה זה צריך
משהו שאסור לדבר עליו?
למה זה כל כך לא בסדר?

האם אי פעם נגעת באותה אמת שכולם מדברים עליה?