מה אני לא יודעת מה לחשוב. הכל מבלבל כל-כך. מה עושים כשהאדם
שגרם לי להרגיש הכי מיוחדת בעולם מאוהב בחברה הכי טובה שלי? מה
עושים אם היא כל-כך רצתה שמישהו ירגיש ככה כלפיה אבל הוא נמצא
עכשיו כל-כך רחוק שזה לא אפשרי, וגם כשהוא היה כאן העובדה שאני
קיימת מנעה מהם להיות ביחד? מה עושים כשאני פותחת את הבית ואת
הלב לבנאדם והוא גורם לי להרגיש לא רצויה... בטריטוריה שלי לא
רצויה. מה עושים כשבזמן שחברה שלי אמרה לי שהיא הולכת לגשר
ביני לבין הבחור הם התנשקו? בבית שלי, כשאני במקלחת, סופסוף
נרגעת שיש לי חברה טובה שתסדר את העניינים ביננו. מה עושים
כשמחכים למשהו במשך כל-כך הרבה זמן וכשהוא סופסוף מגיע הכל
מתנפץ בפרצוף? מה עושים כשמסתכלים במראה ורוצים למות? חושבים
על אמא. אם יום אחד אמא תפגע בי זה יהיה הסוף. אני נשבעת.
האישה הזאת מחזיקה אותי בעולם הזה.
מה עושים כשלא יודעים אם לכעוס? כשנפגעים ממישהו כל-כך לעומק
אבל מרוב אכפתיות כלפיו לא רוצים להגיד לו כלום... שלא יפגע
המסכן. ואולי אני לא רוצה לראות כלום? הוא לא סובל אותי? לא
אכפת לו ממני יותר? זה העניין? הלוואי והייתי יודעת. אני
מתפללת שזה לא נכון. ואיך אני אדע? איך אני אדע מה עובר בראש
המעוות שלו? איך? איך מתמודדים עם המצב הזה? כשהבנאדם שסמכתי
עליו יותר מכולם הוא הבנאדם שהאכיל אותי בהכי הרבה שקרים בחיים
שלי? איך מאמינים בבני אדם אחרי דבר כזה? אחרי שמגלים שכולם
משקרים לך? תמימה! אז מה עכשיו? לא נאמין יותר לאף אחד? הרי זה
לא יכול להיות. אז למי כן? ומתי? ואיך יודעים שלא יפגעו בי?
עוד שקר אחד ואני כבר לא אוכל להתמודד. זה ישבור אותי פשוט.
מפחיד אותי לחיות בעולם הזה. עולם של שקרנים. אפילו כשהשקר בא
כדי להגן עלי זה מפחיד. אפילו יותר מפחיד. מה עושים כשאדם אהוב
כל-כך עומד לחתוך לעצמו את הוורידים ובאותו יום מבטיח לי
בטלפון שהכל בסדר?