אחרי שנים של עצב ויגון,
כשהייתי שקועה במן תימהון,
הגעת והגשמת לי את כל חלומותיי
ואני תמיד שאלתי, עד מתי...

חודשיים של נצח ואולי קצת יותר,
וגם בסוף, לא רצית לוותר-
ידעת שכך זה לא צריך להיגמר.

ועכשיו אני פה,עוד שקועה במחשבות,
על מה שהיה ומה שיכול לקרות.
אתה רחוק, במקום אחר
עושה כל דבר כדי שבי תיזכר.

הזיכרונות לא עולים בך
עבדת הרבה כדיי לשכוח
אבל אני לא רוצה, לתת לך מנוח.

מחפשת אותך, מתהלכת בחשיכה,
הלב מנסה לשכוח, אבל אני לא רוצה
אני יודעת שאתה האחד, המושלם
זה שהיה לצידי ועכשיו נעלם

ליבי מכה כמו רוח מלחמה
אך מנסה להתגבר ולא מוצא נחמה.
הזמן חולף ואתה נמצא בעבר
מתפללת שתהיה העתיד, המחר.