[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עומר לדו
/
והיום

פעם, כשהייתי קטנה וחשבתי שהכל עוד יכול לקרות, הייתי בטוחה
שחייב להיות מקום בעולם שבו אנשים עושים רק מה שהם רוצים.
כשגדלתי, הגעתי למסקנה שהדרך היחידה למצוא מקום כזה היא לצלול
לתוך נבכי עצמך. פשוט?
אחר כך, כשכבר התבגרתי, הבנתי - הכל שטויות.
אין דבר כזה, לעשות מה שאתה רוצה.
שהמחיר כבד.
ואפילו, גבר מתקרב, גבר מחבק, גבר מנשק והעולם נמס, והכל
חורבות, וטסים עד לקצה היקום ובחזרה - ואיפה גבר בבוקר?
כשנכנסת - בכל רמ"ח איברי הרגשתי שנכנסת.
וכשיצאת - האם אתה יוצא?
הרי השגנו את מה שרצינו. זה היה העניין מלכתחילה. יופי. נהדר.
שלום.
מי אתה בכלל?
כי הייתי לרגע אתה. כי הרגשתי אותך והיה לי טוב.
והכל התחיל ונגמר באותה נקודת זמן. כל פלאי הייקום התגמדו
לרגלי ארבע זוגות ידיים. שתי לשונות. נשימה אחת. בחלקה פנימה,
בחלקה החוצה.
הפלא הראשון של היקום.
עלי הכותרת של התאוריה הפורחת שלי הולכים וקמלים עם כל גבר
שנוגע בי ברפרוף - במגע, במילה, במבט. איני יכולה בלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הרגע בהיתי בכם,
יצורים בהם הטבע
התעלל,
והבנתי בעצם עד
כמה אני
עליונה,
וראויה להערצה



דיקטטורית
מתחילה


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/10/00 19:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עומר לדו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה