לאהובי היקר
או אולי אני צריכה לכתוב לאהובי היקר לשעבר. בשנייה אחת קיבלו
חיי משמעות אחרת. נהפכו סדרי הימים, נהפך עולמי כולו. שניה
אחרי שאמרת את שאמרת הכול התמוטט. מעולם מאושר הפכתי את עולמי
לריקני ואומלל. אפילו הסבר, סיבה מספקת לא נתת.
ערב לפני ביקשת את קרבתי, ביקשת להתאחד עמי. ידעת היטב שאינני
רוצה וידעת היטב שלא תכפה עליי זאת ובכל זאת הרגשת את הצורך
לבקש. ביקשת למרות שידעת את תשובתי. לא ידעתי מה לעשות מכאן,
כיצד לסרב לאהובי? ואתה, אתה היית כל כך עדין, כל כך מבין.
אמרת שהקשר שלנו לא תלוי בהסכמתי, אמרת שאתה לא יכול לדמיין את
חייך בלעדי.
ביקשתי שתלך. רציתי להיות לבד, לחשוב קצת.
כל הלילה לא ישנתי, מחשבותיי נדדו. בבוקר כבר הייתי עייפה, לא
יכולה לשאת עוד. קבענו שנדבר באותו יום. כבר היו בראשי המילים,
מה להגיד לך, כיצד להסביר לך.
ראיתי אותך, ישבתי מולך והפכתי לאילמת, מילותיי נבלעו ודבר לא
יכולתי להגיד לך. אתה במין אכזבה גלויה אמרת: "לילה שלם עבר
וזה כל מה שיש לך להגיד לי" ואז אמרת שאתה מבולבל. אמרת
בביטחון מלא ולא מוסבר שאינך רוצה קשר עכשיו והרגשות התערערו.

אני מקשיבה ובראשי מהדהדים דבריך מאתמול בלילה. מילות האהבה
שלחשת לי. לא הייתי יכול להבין.
אמרת שזה לא קשור אליי, אבל שנינו יודעים היטב שכן. שנינו
יודעים שלא יכולת לקבל אותי כמו שאני. כנראה אחרי הכול לא
הייתה זאת אהבה.
איך הרגשות יכולים כל כך להטעות? הרגשתי בכל גופי שאתה אוהב
אותי, חושק בי. דבריך הנוגעים, חיבוקך האוהב, נשיקותיך מלאות
התשוקה והדרך בה נגעת בי וליטפת אותי כל כך הראו אהבה. ואיך
בשנייה אחת לא ברורה אני אמורה לקבל שהכול היה אשליה. איך???
איך אהבה נעלמת כאילו מעולם לא הייתה?
איך יכולת לפני מספר שעות בלבד ללחוש מילות אהבה ועתה להסביר
לי שאינך מעוניין. איך יכולת לבקש את היקר לי מכול - את גופי
ומשלא הסכמתי להיפרד ממני למחרת?
היכן הכנות?
היכן האהבה?

לעולם לא שלך,
טלי