אז הנה אני יושב ממש בשקט כדי לא להעיר את השכנים המלשנים
האלה...
"איפה הקליעים?" אני צועק לעצמי בשקט והופך את כל פיסות
העיתונים שנערמו עם הזמן. פיסות שאספתי עם הזמן בשביל שיהיה לי
סיבה מספיק טובה כדי לשנוא את הממשלה שהפכה לאט לאט לממשלה
צבאית!!!
הנה אני שומע את השכנים מתאספים בחוץ ומרכלים עלי, "כמה שהוא
היה חייל טוב" אחת פולטת וכולן מצדיקות אותה, "הוא כל כך אהב
לתרום ולעזור" עוד אחת פולטת, ומזכירות לעצמם כל מיני דברים
טובים שעשיתי בחיי הקצרים למדי.
4 שנים נתתי מעצמי בצבא שפעם כל כך אהבתי, 4 שנים מזדיינות...
והנה הגנרל יוצא בהודעה: "לאור המצב הביטחוני בארץ, הצבא לוקח
את השלטון לידיו".
מצאתי את הקליעים, אני טוען את המחסנית שעם הזמן חרטתי עליה כל
מיני אימרות שעכשיו אני צוחק עליהן..."רון ארד לחופש נולד",
"המפקד יודע יותר" וכל מיני שטויות כאלו...
"אנחנו יודעים שאתה שם, תכנע עכשיו ולא תפגע" אני שומע את
החייל הפרייאר שצועק עלי עם מגאפון. אני מציץ מהחלון ורואה
פלוגה שלמה מחכה שאני אכנע בלי בעיות... זה לא יקרה היום!!!
אני מוציא את הקנה מחריץ שיש בחלון ויורה לעברם, שניים נפלו
והתחילו לצעוק, אש תגובתית נפתחה לעברי.
אני שומע את המפקד שלהם צועק "חדל אש!!! חדל אש!!!"
מלכתחילה ידעתי שאני לא אצא מזה בחיים, אבל אמרתי לעצמי שאני
לפחות אקח איתי כמה מבוגדי המדינה האלה איתי!!!
אני עונד את שרשרת המגן דויד שלי, המגן דויד שהם כבר שכחו מה
הוא מסמל!!! אני לובש מעליו אפוד מלא ברימונים מחוברים כולם
בניצרה עם חוט ברזל כך שאני מושך בו, כל הניצרות נשלפות...
"טוב אני יוצא!!!" אני צועק מהחלון, ברקע אני שומע עוד ועוד
רובים נדרכים, כבר מזמן למדתי להתעלם מהפחד.
שני חיילים פרייארים באים אלי עם אזיקונים, וקושרים לי את
הידיים מקדימה. אני מרגיש את החוט ברזל באצבעות שלי...
המפקד עם כל הקצינים שלו מתקרב אלי מחייך, "חשבת שתנצח את
הממשלה לבד?" הוא שואל אותי בטון מזלזל, "יודע מה?" אני שואל
אותו,
"מה?" הוא עונה לי בהכי זילזול שהוא יכול, "זה למען ישראל
החופשייה!!!" אני צועק ומושך את חוט הברזל. הרגשתי את הניצרות
נשלפות ונופלות בתוך החולצה. הפלתי את עצמי על המפקד והקצינים
הבוגדים שלו...
"איזה יום מקסים היום, נכון?" שואלת אחת השכנות לשניה, "אכן
אכן, יום יפה" עונה השכנה השניה ומנערת מעליה פרורים של
סנדוויץ'.
"זוכרת את החייל שהיה גר כאן?" שואלת השכנה הראשונה, "את היום
הזה אני לא אשכח" עונה השניה, "אבל לפחות בגלל זה הממשלה חזרה
להיות כמו שהיתה פעם, דמוקרטית ועם החלטות הגיוניות"
לפחות זה...