את דורכת על אנשים כאילו הם גופות, זה מה שהוא אמר לי. זה מה
שהוא התכוון. זה מה שהוא רצה להגיד לי. זה מה שהוא אמר לי. הוא
ידע שזה נכון, בשבילו זה היה נכון אך בשבילי זה היה שקר. ידעתי
שאני לא מסוג האנשים האלו, אני ידעתי וכל מי שהיה סביבי ידע,
אבל לו זה לא הפריע כי זה מה שהוא חשב, זה מה שהוא האמין בו.
זאת האמת שהוא ידע. הוא אמר את זה רק בכוונה אחת והיא לפגוע
בי. על פני השטח הוא הצליח כי הורדתי את הדמעות כמו שציפה
ממני, אבל לא באמת הרגשתי ככה כי ידעתי שאני לא כזאת.
אבל הוא היה תקוע, הוא היה תקוע ותמיד יהיה תקוע. תקוע בעצמו,
תקוע במה שהיה, בעבר. תקוע.
האמת, ככה הוא קרא לזה. אמר שזאת האמת ובהחלט זאת היתה האמת,
אבל האמת שלו. האמת שהיא רק שלו ושל עצמו כי מעבר לזה לא היה.
הוא האמין שעשיתי את זה בכוונה אבל הוא לא ידע את האמת שלה
ציפה. הוא תקוע בעצמו.
גרם לי להאמין שהכל היה טעות, שהוא טעות ועל טעויות לא חוזרים
ובהחלט הקשבתי למשפט הזה. על טעויות לא חוזרים. אבל הוא היה
תקוע ובמבטו היה את המבט של נקמה וזה כל מה שהייתי בשבילו,
נקמה.
הנקמה שתגרום לו להרגיש כאילו הוא בן אדם, מישהו חשוב. כאילו
הוא לא קטן כמו גרגר חול.
הוא היה צריך אותי כדי להמשיך בדרכו האכזרית וכל מה שרציתי
להגיד לו זה שאני לא הבן אדם הרע פה.
הוא פשוט לא הצליח להמשיך בחייו ולא יצליח בחיים. כי הוא היה
תקוע והאמין באמת שלו וכל מה שהיה לי להגיד לו, לצעוק לו,
לצעוק עליו זה שיתבגר ויעזוב אותי. אך שום אות וקול לא יצא
ממני.
הוא קרא לזה שואה. שואה פרטית שהיתה לו. הוא קרא לזה ככה
מבורות וחוסר בגרות, אבל זה עשה לו טוב על הלב. זה עשה לו רק
טוב.
כל מה שהוא רצה זה לגרום לי להרגיש כמו שהרגיש בעבר, איתי. אבל
הוא לא הצליח. תוכניתו נכשלה.
העקיצות שהתרגלתי אליהן בכל התקופה בעבר כבר הפכו להיות
מעיקות. הוא היה בשבילי כלום וככה ישאר, אפילו שם לא נתתי לו,
כי זה לא מגיע לו. כי הוא כלום בשבילי.
אבל הוא לא יודע את זה ואני לא מצפה שידע, כי הוא תקוע בעצמו
והוא תמיד יהיה בשבילי טעות. ועל טעויות לא חוזרים.



מוקדש לך.