חתך, שתיים, שלוש, ארבע, חמישה עשר, ועוד חמש בקבוקים של בירה
על הקיר.
קצת קשה לדמיין בקבוקי בירה שתלויים על הקיר. במה תלו אותם,
ואם אפילו תלו, איך זה שאף אחד לא לקח אותם משם?
יש לי עוד כמעט חודש עד שאני צריכה לקחת את עצמי והשפיות שלי
בידיים ולנסוע ליפן לחצי שנה,
"וואו, יפן ארץ קפיטליסטית כל כך." חשבתי לעצמי לא פעם ולא
פעמיים.
אבל בחודש הזה, גופי יתמלא אלכוהול שוב ושוב, אנסה לאבד את
השפיות לפני שאצטרך להחזיר אותה ולגרור אותה איתי ליפן
הרחוקה.
הזכרתי שזו ארץ קפיטליסטית?
רק אתמול פיתחתי את התמונות של כל אותם האנשים,
והתמונה שלו, היא... היא הכי יפה, ועוד מעט אנטוש אותו לטובת
האלכוהול ויפן. יופי.
אני בכלל לא רוצה לנסוע לשם,
אני רוצה קצת שקט וגם על זה ויתרתי.
רק תשאירו אותי קצת לבד ותתנו לי אנשים שלא יתנו לי להיות
עצובה.
רק אז יהיה טוב.
אבסולוט, פינלנדיה, נמירוף, אלכסנדרוב, פרפקט, אימפריאל, היי,
אין תקציב.
לעולם אל תסעו ליפן. רוצים להרגיש יפנים? תצפו באיזו אנימה
איכותית.
מה צריך יותר מזה?
תמיד רציתי לנסוע לצפון והנסיבות לא היו מתאימות.
אבל לעזאזל, יפן?
לעוף לתוך השיחים בשאגות שמחה זוהי מהות החיים, אני חושבת
ששרפתי את עצמי מעט כשהדלקתי את המצית.
קורה, העיקר שאני מאושרת ולא מרגישה כלום.
חוץ מזה עוד מעט הכל יעלם.
גם הם, אלה שמסתכלים עליי ללא הרף, הצללים ההם,
כן, גם הם יעלמו.
חלומות זה דבר נוראי.
אני חושבת שעוד... עוד שוט אחד ודי.
אז הכל יעלם.
גם הוא, גם הם, גם התמונות והבקבוקים, ובמיוחד, במיוחד יפן.