אוויר חדר מהביל ומסמיק
בחור ליד שולחן מעמיק
נוטה על עטו
מתרפק על הדף בכתיבתו
יודע קולמוס נפש בעליו
להוט, סדוק, מתמהמה
במרווחים.
חלון שקוף מעבר לזגוגית
בפניו משתקפת הוויה חגיגית
מנורות עם נרות
קערות עם פירות
סורגי מתכת ושריגי צל
מטילים זוטות של אור
במרווחים.
דלת מתנדנדת בפתח מקומר
ידית ישנה ומנעול ממורמר
חורקת משתנקת
וילון דהוי מבעדה
שמא מתוך זקנותו וקמטי פניו - רעדה
מטיל פרצי אוויר עכור
במרווחים.
יום עייף צועד אל שקיעתו
נאסף אל החושך כי באה שעתו
שאון רחוב מניח
פנס סמטה מבליח
יושב מחשב זמן ולימוד
ישנן לעצמו היום עוד עמוד
במרווחים.
|
