אנשים קופצים מעל ספסלים. כן כן זה תחביב חדש הם קופצים מדלגים
וחוזרים חלילה וחס
למה הם עשים את זה? כנראה כי מישהו אמר להם? למה הם מקשיבים
לו? לא יודע אולי הוא מאיים עליהם או משהו. כנראה שהם חושבים
שזה יביא להם תועלת. כמו לגלות קונספירציה תאגידית עם אינטרסים
לכסות את האמת כדי שהעולם לא ידע. אבל אנחנו חיים פשוט יותר
הכל קורה מסביב ולנו יש את המיקרוקוסמוס שלנו. לכל אחד יש את
הסביבה שלו שבה הוא חיי. אם משעמם לך אתה רוצה גרויים מבחוץ.
אבל בעיקרון בחוץ רע יותר. לפעמים כלכך שגרתי ומשעמם שאתה לא
יכול לשנות בעצמך ואתה רוצה שמשהו יקרה מבחוץ ויכריח אותך
להשתנות רק כדי שיהיה מעניין יותר. חיפוש מטרת החים בגרוש. ואז
אתה מתחיל לחבר תאוריות על מה שיקרה ואולי ככה ואולי ככה, עד
שאתה דיי מתנתק מהסביבה שלך ומתעסק בבחוץ מבפנים. סחר תועלת.
אנשים לחוצים יותר מדי. שיקרה משהו הוא יקרה. לא צריך לחכות
לו. כי בינתיים יש לך זמן לעשות דברים בפנים. זה כאילו שהכל
סובב סביבך ורק אתה קיים כל מה שאתה רואה זה חלק מהתת מודע
שלך. תחשבו איך זה לשבת בחדר חשוך כלכך שאתה לא רואה את הקירות
ואתה לא יודע מה הגבולות של החדר. אתה יכול לקום וללכת אבל כל
צעד שלך יתבצע בכלכך פחד שאתה לא תדע במה תתקל עעם תקח את הצעד
הבא ומה יקרה לך. אז מה עושים? יושבים בכיסא? אולי, זה תלוי
בך. אני לא הייתי רוצה להיות במצב כזה של הליכה בחושך מוחלט
ונצחי, אבל אולי יש לו סוף, אי אפשר לדעת בעצם. כנראה שזה או
שיש לך תקווה שיקרה משהו שיוציא אותך משם או שלא אכפת לך למות
או שאתה נשאר לשבת בכיסא. זה דיי איך שאנשים תופסים את החיים
שלהם. יש את האלה שישבו ויחכו שיקרה משהו, יש את האלה שיקומו
לחפש את היציאה או משהו שישנה את המצב, ויש כאלה שיחפשו שינוי
אבל לא יהיה אכפת להם למות. הבנתם? לא משנה. בעיקרון לבנאדם
רגיל זה יבוא בשלבים. קודם הוא יחכה אחרכך כמה זמן הוא ינסה
למצוא שינוי ובסוף הוא כבר יתיאש ולא יהיה אכפת לו. האם זה
תהליך נבון? לא יודע, זה רק חומר למחשבה. חומר טוב ללעוס
ולבלוע. בעיקרון אם אתם במצב שטוב לכם אז פשוט תנו לזה לזרום
כי הטוב תמיד טוב. אבל שקורה משהו רע צריך ללמוד להשתנות
ולשנות לפי המצב וככה לצאת ממנו או להפוך אותו לטוב. זאת דרך
חיים טובה מאוד. כל יום ללמוד דברים חדשים ולהתנסות בדברים
חדשים ולא לתת לדברים לדכא אותך או משהו כזה אלה לדעת מה המטרה
שהם מנסים להביא לך, אפילו אם קורה מקרה רע הוא יכול ללמד אותך
משהו חשוב שלא ידעתי עד עכשיו. זאת אומרת שלכל דבר יש מטרה.
הסיבה שלו לא משנה כי אנחנו תמיד נעים לזמן עתיד. צריך להסתמך
על העבר ולנצל את ההווה אבל הכיוון הוא עתיד, אחרת היה רע אם
זה היה זז לכל מיני כיוונים. והאמת שלפי ההיגיון שלי לפחות אי
אפשר לנוע בזמן. הרי אנרגיה מתגלגת בכל פעולה שאנחנו עושים,
אתם חושבים שאפשר לגלגל אנרגיה אחורה? כי בעצם אנחנו המצאנו את
הזמן כדי למדוד משך של פעולות ומחזוריות של פעולות, כמו שיש
יום ולילה.
זאת אומרת שהזמן בשעון זה מלאכותי, כי בעצם זה רק משהו לעזור
לנו למדוד תנועה. ואם מה שהיה כבר היה ומה שיהיה עוד לא היה אז
איך אפשר לנסוע בזמן. זה לא הגיוני מבחינה מדעית, ואני לא יודע
על מה אינשטיין חשב אבל אני לא חושב שאפשר לנוע בזמן ועוד אם
תתחילו לחשוב על כל מיני התנגשויות.
למשל אתם חוזרים בזמן ורוצחים את סבא שלכם. האם זה בכלל קרה?
כי רצחתם את סבא שלכם, אז בעצם לא נולדתם ולא יכולתם לחזור
לעבר. או אם אתם נוסעים לעתיד ורואים את עצמכם. איך אתם יכולם
להיות באותו מקום פעמיים. תחשבו מה זה עושה למודעות שלכם. זה
לא נראה לי הגיוני או שזה מסובך מדי משהמוח שלנו יבין. אבל אם
זה יקרה מתישהו בטח יהיה הסבר הגיוני. עד אז זה לא מעניין
אותי.
טוב בגלל ששיעמם לי וכתבתי את כל זה, וזה כנראה פרק לי הרבה
מחשבות אז דיי נגמר לי מה לכתוב ובכלל עכשיו יש לי מה לעשות.
אולי אני יכתוב עוד משהו פילוסופי כזה כשיתעורר הרגש. בינתיים
תחיו טוב, תעיזו לעשות דברים אבל לא מסוכנים מדי או לא כאלה
שתתחרטו עליהם. תנסו להביא את הכל לאיזון ותהיו אופטימיים.