יש לי קופסה,
קופסת קסמים,
בה נוצצים מפוזרים.
זכוכיות קטנות ומבריקות
נדמה לעתים שהן צוחקות...
לפעמים בערב, מאוחר,
כמו זה,
אני פותחת את הקופסה
ומחכה...
אולי הפעם הזאת, המרירה
תיפתח אלי כמו מתנה,
עם סרט ורורד מכותנה,
ויזרום רחוק...
יהיה לזה טעם מתוק,
כמו שוקולד מריר,
או אולי אפילו מר...
לא ארגיש שוב מנוכר
יהיה לזה ריח של פרחים מיובשים
ואראה מראות מטושטשים,
אראה אותך,
וכעת אהיה רחוקה
ממך, ממכם,
מכל מה שנשאר,
זה יהפוך להיות רק סיפור ישן.
ואף אחד לא ידע שזה היה מאהבה...

     

מודש להתאבדות הראשונה שלי...
לכישלון הראשון שלי...