והכול נגמר כבר
הכול נגמר.
עוד לא מזמן
הייתי הולך
עם מילון ביד -
לומד עברית ,
שפה של נביאים,
כדי להגיד למישהי
עד כמה היא מיוחדת
בשפתה.
היא לא הבינה אותי
או לא רצתה להבין.
הכול נגמר כבר,
הכול נגמר .
ותחת השמיים הכחולים האלה
תמצאו אותי,
את גופי המת ,
לא עם בקבוק וודקה בידיים  
אלא
עם ספר של פושקין ביד אחת
ודגל ישראלי ביד אחרת,
כחול - לבן ללב קרוב
כמו אהובה
אחזיק.
כחול של הים
שגם לא רצה לקבל אותי
כאשר רציתי לטבוע בו .
לבן של עננים  -
אני רוצה להיות קל כמוכם -
לרחף מעל לעולם,
לא לשקוע
בסבל.
הכול נגמר כבר,
הכול נגמר.  
את לא מכירה אותי
ארץ ישראל.
כשתחבקי את הבנים שלך -
אימא  -  אימא של ארסים , לא שלי
אהובה -  של אותם ארסים -
וביטחון עצמי שלהם אני לא מסוגל אפילו לחקות
אדמה - כמה דם היא כבר ספגה -
עדיין לא מעריכים אותה מספיק
מציאות - עצמה נקראת לגזרים סביבי,
גם אני אשתגע באחד מהימים האלה
(כמו בשיר של Pink Floyd)
אני לא אהיה                                                
                                                           
                           
אחד מהם.
הכול נגמר כבר,
הכול נגמר.
הייתי משורר
ואם לא הייתה לי השראה
באותו יום,
הייתי רושם:
לא אוהבים
לא אוהבים
לא אוהבים,
דף אחרי דף .
אותיות אומרות הכול
ולא אומרות שום דבר.
סתם איזה שהם חרקים
רוקדים לי בפנקס -
מה הם כבר יכולים לדעת.
והשפה בה כתבתי
זה לא משהו שמשנה -
לחום אין שפה,
כמו שאין שפה לחיבוק
שלא מקבלים
גם כן.
הכול נגמר כבר,
הכול נגמר.