[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ויה שכבה על גבה, במיטתה הגדולה, גופה העירום מונח על סדיני
הסטן בצבע הארגמן, שכל כך אהבה. אך היום היא לא שכבה כמו בכל
יום אחר.

היום, לא נכנסה למיטה והתחככה במצעים הקרים.
היום היא הוכנסה למיטה על ידי בן זוגה, החבר האהוב שלה.
קון חיכה לה עד שתצא מהמקלחת, היו לו תוכניות עבורה.

הוא עטף את גופה הרטוב של ויה במגבת הגדולה שאחז בידיו, ניגב
אותה קלות כשהוא חובק אותה מאחור, מספיג את טיפות המים מעל
עורה הרך והחלק, ידיו שוטטו על פני המגבת העוטפת את חמוקיה,
מלטף את ישבניה, ידיו יורדות לאורך רגליה החטובות.
ריח השמפו נדף משערה הרטוב.
הוא הסתחרר, גופו נרעד כשנצמד אליה מאחור, המגבת עדיין מהווה
חציצה, הוא אהב את גופה.

ויה רצתה להרגיש את עורו, רצתה להרגיש את אזור חלציו, נצמד
אליה מאחור.
עמדה בהכנעה, לא זזה, מאפשרת לו שליטה מלאה, נותנת לעצמה
להרגיש אותו נצמד, מסניף את ריח שערה המתוק, מאמצת באהבה את
זרועותיו האוחזות בה.
היא חיכתה.

קון הוביל אותה בעיניים קשורות, חבוקה בזרועותיו הארוכות, פניה
צמודות אל חזהו, כמו בובת חרסינה שבירה, לכיוון המיטה.
ויה התהלכה בצעדים קטנים ובטוחים, ידעה שהיא בידיים טובות,
ידעה שהיא יכולה לסמוך על ההכוונה, היא שיתפה פעולה.
הרגישה כיצד קון, מצמיד את שוקיה אל שולי המיטה, מושיב אותה
בעדינות.

לאחר שהתיישבה, הדף קון את כתפה השמאלית בלחץ מתון ורך, תומך
את גבה, מביא אותה למצב של שכיבה.
ויה נשכבה על המצעים הקרים, צמרמורת עברה בגופה, והרעידה אותה
לרגע קל.
קון חש את הרעידה הרגעית שאחזה בה. רגישותה הפליאה אותו כל פעם
מחדש.

ויה ידעה ליהנות מכל מחווה קטנה, הוא הכיר אותה ברגישותה.
הרים את רגליה וישר אותן למצב של שכיבה מלאה.
ויה, עדיין קשורת עיניים, קיבלה בהכנעה את מצבה, הרפתה את
השרירים ונמרחה על מצעי הארגמן שהבליטו את לובנו של עור גופה.
מוחה קדח, מה עומד לקרות עכשיו? חיכתה בשקט, לא הוציאה הגה.
קון אחז את פרקי ידיה הרזים, נישק את כפותיה, והעביר את
זרועותיה מעלה, מעל לראשה, דואג להציבן פסוקות, ומתוחות,
מוכנות לקשירה, כל אחת בתורה לצידי המיטה.

קון בדק את הקשירה, וידא שהיא לא מכאיבה לידיה העדינות, אך
עדיין מספיק חזקה כדי לא לאפשר לה את חופש הפעולה.
היא לא דיברה, רק נתנה לעצמה להרגיש את התחושה של הקשירה, לא
יכולה להזיז את זרועותיה, מצאה את עצמה משחקת עם פרקי ידיה,
מסובבת אותן סביב עצמן, בודקת את הקשירה ומפסיקה.
קון עבר אל כיוון רגליה, מלטף את גופה לאורכו, מצליח להעלות
מתוכה, גניחה של עונג והנאה.
מוסיקה שקטה נגנה בחלל החדר, והסתננה לתוך ראשה, היא הקשיבה
לצלילים הרכים, חודרים לתוך אוזניה, ועוברים במסלולם בתוך
מוחה, ממלאים את ליבה, היא היתה נינוחה בתנוחת השכיבה, מפוסקת
רגליים, שמצאו עצמן קשורות אף הן למיטה, קון קשר גם אותן.

חשה כיצד המנגינה עוברת בכל גופה, מראשה, יורדת ומתפשטת בכל
איבריה, היא גנחה.
בשלב הזה היא נותרה לבדה. קשורה למיטה, מפוסקת איברים, לא
רואה, הכל התחדד עבורה, היא הפעילה את חוש השמיעה, מתחקה אחריו
תנועותיו בחדר, מקשיבה רוב קשב, לא שמעה דבר, החדר היה בדממה,
רק המוסיקה התנגנה.

רעש פתיחת דלת העיר את ויה מהזיותיה. היא הבינה שמשהו קורה
בחלל החדר. הרגישה כיצד גופה נדרך, כיצד אוזניה מתחדדות מנסות
לאתר אחר קולות, לנחש מה קורה סביבה, היא הרגישה כיצד היא
מתוחה, כיצד גופה התקשה, החלה לזוז במיטה, מנסה להשתחרר ממצב
הקשירה, כששמעה את קון לוחש באוזנה: "תירגעי אהובה".
היא לא דיברה, רק נתנה למילים לחלחל לתוכה, לשחרר את שרירי
גופה הדרוכים.
הרגישה את כף ידו של קון על פני עורה, מלטף אותה ברוך ואהבה.
היא נרגעה.
משהו בתוכה לחש לה שהם לא לבד. היא הרגישה תזוזה נוספת בחדר.
לרגע לא אהבה את הסיטואציה שהיתה בתוכה. היא רצתה שקון יסיר את
הלוט. היא רצתה לראות.
קראה בשמו בלחש: "קון".
וכשלא נענתה חזרה ואמרה: "קון" הפעם עם קצת יותר עוצמה.
שמעה אותו עונה לה: "שקט, שקט אהובה".
מנסה לנחש את מקום הימצאו, הניעה את ראשה מצד לצד, לא מצליחה
לזהות מהיכן נשמע הקול.
בעודה מניעה את ראשה, החלה ויה לחוש ידיים מלטפות אותה בכפות
רגליה הקשורות.
מגען של הידיים הפסיק לרגע את טלטולי ראשה מצד לצד.
משהו אחר הרגיש לה בכפות רגליה, מגע רך ונעים, מגע מלטף.
כשהידיים המלטפות החלו לעלות במעלה שוקיה, אל עבר ירכיה, היא
קלטה, אלו הם ידיים אחרות, הן לא ידי קון אהובה.
היא נרעדה, עורה הפך למחודד, מוחה געש, מי נוגע בה? גבר? אישה?
היה לה קשה מאוד לשתף פעולה, היא רצתה לראות, רצתה לדעת מי עוד
שם נמצא.

שאלות החלו להתרוצץ במוחה.
"קון" היא שמעה את עצמה אומרת.
קון לא שעה לקריאתה. הוא בחן את פניה, הסתכל על מצחה, ועל
לחיה, הוא ראה שהיא מוטרדת, הוא ידע לקרא כל קמט על פניה. ידע
שהיא מודאגת, ידע כמה היא אוהבת לאבד שליטה, אבל עם זאת ידע,
כמה קשה לה לאבד את יכולת הראיה שלה, כמה קשה לה כשהיא לא
יודעת מה קורה סביבה.

הוא רצה לתת לה חוויה בלתי נשכחת, רצה להפתיע אותה, דווקא
במקומות שהיא כל כך פחדה מהם. הוא זכר שספרה לו שהיה לה אח
עיוור, וכיצד היא לאורך שנים שימשה לו כעיניים, זכר שאמרה כמה
שהיא פוחדת מהחושך, פוחדת להיות במקומות אפלים, מקומות
חשוכים.
הוא זיהה את פחדיה, הוא ראה את דריכותה. הוא ראה את גופה הנרעד
למגע הידיים שליטפו אותה. הוא ידע שהיא תרגיש שידיים אלו אינן
שלו. על זה הוא התבסס, על רגישותה, על יכולת האבחנה שלה, שם
הוא רצה לרגש אותה, שם הוא רצה לתת לה חוויה בלתי נשכחת, לתת
לה להתמודד עם הפחד שלה, לתת לה לסגור מעגל מול החושך הנורא,
ועם זאת לראות עד כמה היא בוטחת בו.

קון הסתכל על זוג הידיים שליטף את זוגתו, עשה להן סימן לעלות
בלטיפות כלפי בטנה החשופה של ויה, בוחן את תגובתה, ראה אותה
זזה קלות, ראה אותה עורגת למגע הרך והמלטף, קון ידע שהצליח
לרגש אותה.
קון ידע שהיא לא יודעת לאן הוא מוליך אותה, שהיא לא יודעת מה
גודלה של ההפתעה שהכין עבורה.
בעודה שוכבת אפרקדן, חשה ויה את זוג הידיים עולה בלטיפתן כלפי
מעלה, לאורך ירכיה, עוברות ברכות על משולש ערוותה המגולח
למשעי, ומגיעות לתחתית בטנה.

גופה שכב בשקט, סופג לתוכו את המגע הרך. קולות רכים החלו לצאת
מגרונה, היא נאנחה קלות.
היא אהבה את המגע. כשלא ממש הצליחה לנחש מי מאחריו, החליטה
ויה, שהיא פשוט נותנת לעצמה ליהנות מהתחושות, עד הסוף.
גניחותיה הרכות המשיכו לצאת מגרונה, כשהיא חשה כיצד הידיים
ממשיכות במסלולן לכיוון שדיה החשופים. פטמותיה החומות
והגדולות, הזדקרו.
פטמתה השמאלית והרגישה מבין השתיים החלה לכאוב כשהזדקרה,
הרגישה כיצד היא מתמלאת בחלב.
מאז שעשתה עגיל בפטמה, נולדה בה תופעה חדשה. הפטמה היתה כל כך
רגישה, שאפשר היה לינוק ממנה כמה טיפות של חלב, כל פעם שהיא
התרגשה, כל פעם שהיא הזדקרה.

קון ראה את פטמותיה המזדקרות, המתקשות.  הוא ידע שיצטרך לסמן
לדיאוס על השלב הבא.
הוא עשה לדיאוס סימן, ללקק את פטמתה של ויה.
דיאוס שקלט עניין, קירב את שפתותיו אל הפטמה, הוציא את לשונו,
והעביר אותה ברפרוף מסביב לפטמתה.
ויה גנחה עמוקות, לזה היא חיכתה.
באותו הרגע כבר לא היה אכפת לה מי שם אתם.
היא התמכרה לתחושה הנעימה של הלשון המלקקת את פטמתה הזקורה.
נותנת לתחושה לרדת לה במורד גופה, על פני בטנה, עד למשולש
ערוותה המגורה.
הלשון ליקקה יותר במרץ, מקיפה את כותרת שדה, מרטיבה את הפטמה.
ויה חשה כיצד ללשון מצטרפות שפתיים חמות ורטובות, כיצד הפטמה
נמצצת, כיצד יונקות את הפטמה שפתיים בשרניות.
ויה היתה מגורה נורא.
"קון" היא גנחה, "קון".
קון לא הגיב, רק הסתכל עליה כל הזמן, ראה את גופה הערום, שוכב
על מצעי הסטן, כמו מחכה לשלב הבא.
הוא ידע שהיא נהנית. הוא אהב את רגישותה, את יכולת זרימתה, היא
השלימה אותו, במקומות של שליטה, היא ידעה לשחרר, ידעה להתמסר,
נתנה לו להיות במקום של שולט.

דיאוס המשיך למצוץ את פטמתה של ויה, ידו הימנית אחזה את פטמתה
השניה, צובטת אותה קלות, מושכת אותה מעט, מסובבת אותה
בעדינות.
הפטמות הגיבו בעצמן, כמו היתה להן שפה משלהן, ויה אהבה את
שדיה, אהבה את רגישותן של פטמותיה.

קון נזכר בטעמן הנפלא של פטמותיה הזקורות בין שפתיו, הוא נרגש,
דם החל לזרום לכיוון אזור חלציו, הוא הרגיש כיצד אברו מתמלא,
כיצד הוא מתקשה.
גופה נרעד, היא היתה כל כך קרובה לגמירה, אבל היא ידעה, היא
צריכה להתאפק, היא צריכה לחכות, כדי לא להפסיד את העוד.
דיאוס צרף את שיניו ונגס קלות בפטמה הרגישה, לשונו שחקה עם
העגיל, סובבה סביבו, מנדנדת קלות את העגיל, מזיזה אותו מצד
לצד.
ויה גנחה, אהבה את הלשון המשחקת בגבעת פטמתה, אהבה את השיניים
הנוגסות ברכות, אהבה את הלשון המשחקת בעגיל.

דיאוס חש יד על עורפו, חש כיצד היד הודפת אותו קרוב יותר
לפטמה, פיו נצמד בחוזקה על השד.
היד לא הרפתה מאחיזתה, ודיאוס החל לינוק את השד בשקיקה.
ויה שחשה שהרכות התחלפה, חשה כיצד התובענות במציצה, יונקת את
פטמתה עמוק לתוך הגרון הרטוב, כמו תינוק הנצמד לשד של אמו,
שחררה צעקה במעלה גרונה, כאב נמהל בה עם תחושה של גירוי
מדהימה.

"קון!!! אוהבת אותך".
"גם אני אותך", היא שמעה.
"תגיד לי מתי", היא אמרה.
"עדיין לא יקירה", הוא ענה.
ויה ידעה, היא עדיין לא יכולה.
קון שלט ברשות לגמירה שלה מתחילתה ועד סופה.
היא ידעה ששווה לה לחכות.
הגניחות לא פסקו לצאת מגרונה.
היא קיבלה אותן באהבה, ידעה שקון מסתכל, ידעה שקון מרגיש אותה,
ידעה שהוא מגורה מתגובותיה.
ויה צדקה, אברו של קון הזדקף במלואו, הוא חשק בה, הוא רצה
לטעום אותה.

קון חיכה, עוד הדרך ארוכה, יש עוד זמן.
שפתותיה של ויה נפערו, היא נשמה בכבדות, הרגישה כיצד גופה
מתחיל תנועות רכות של תזוזה.
חלקו של האגן שלה החל להתנדנד. טיפה חמה, חמקה מתוך שפתות
אברה, ניגרה קלות במורד ישבנה, מגיעה לסופו של החריץ העמוק,
נעצרת על פתחו של חור ישבנה.
אל פיה נכנס בהפתעה אבר זקור.
היא ישר ידעה שזה הוא. לא פקפקה, היתה מזהה את אשכיו המחוברים
לאברו, בכל רגע נתון, עיניה העצומות לא מנעו זאת ממנה.
ויה סגרה את שפתיה על אברו, יונקת אותו לתוך גרונה, מרטיבה
בלשונה את קצה ראשו, מכניסה את קצה לשונה לתוך כותרתו, ישר
לתוך החור שבקצה זכרותו.

קון גנח.
הוא כל כך אהב שהיא ינקה אותו. הרטיבה את ראש אברו, מצצה
אותו.
דיאוס המשיך לשוטט עם שפתיו במעלה החזה, לשונו מלקקת את בשר
עורה של ויה, לאורך כתפה, במעלה גרונה, עד אוזנה.
ויה חשה בלשון המלקקת את תנוך אוזנה השמאלית, חשה כיצד הלשון
חוקרת את תוך תנוכה. כיצד היא חודרת לתוך החור בתנועות מעגליות
רטובות.

ויה גנחה, עורה הצטמרר.
יד ליטפה את שערות ראשה.
יד אחרת צבטה את פטמתה השמאלית, יד נוספת ירדה במורד בטנה, אל
עבר קורקבנה, יורדת במסעה לכיוון משולשה החלק.
ויה הרימה את פלג גופה התחתון עד כמה שיכלה, רגליה הקשורות
בפיסוק רחב, מנעו ממנה את יכולת התזוזה.
"שחרר לי את רגליי, קון", היא ניסתה למלמל בפה מלא.
קולות מוזרים יצאו מגרונה, קון הבין שהיא רוצה לדבר, הוא דחף
את אברו יותר עמוק לגרונה, לא מאפשר לה לדבר, רק להרגיש אותו
בתוך פיה הפעור לרווחה.
ויה נחנקה קלות, והחלה להשתעל.
הוא חדר עמוק מדי לגרונה, היא הרגישה שהיא צריכה הפוגה, היא
רצתה לנשום.
קון חילץ את אברו מפיה, חיכה שתנשום, התכופף לעברה, ונשק
לשפתיה.

היא לחשה:  "אני אוהבת אותך, תודה".
המילים העלו בו גל של חום ואהבה אליה, הוא נרכן אליה שוב, וינק
את שפתותיה בנשיקה, החדיר לה את לשונו, לתוך גרונה, הוא ינק
אותה.
ידיו מלטפות ברוך את לחייה, עיניו מסתכלות על פניה, פני המלאך
שלה, פנים מאמינות בוטחות, פנים אוהבות.
היה לו קשה להתנתק ממקומו, הוא נשאר עוד מעט לידה, מלטף אותה
ברכות נפלאה.

דיאוס שקלט את הרגע האינטימי בניהם, מצא את עצמו מתבונן על
שניהם, מתלטפים במגעם, גופו נרעד, ידיו קפאו במקומן.
ידו השמאלית מצאה עצמה מונחת פתוחה, על כוסה החם והרטוב של
ויה, מחזקת את לחצה.
ויה גנחה, היד הלוחצת את המשולש בין ירכיה, מגבירה את לחצה,
גרמה לויה לרעוד.
קון סימן לדיאוס להחדיר את אצבעו לתוך רטיבותה.
האצבע חדרה בקלות מדהימה, חשה ברטיבות החמה מוליכה אותו פנימה,
עמוק לתוכה.
דיאוס רצה לזיין אותה.
אבל הוא פה לבקשתו של קון, הוא צריך לחכות להנחיות הבאות, הוא
ידע שרק מה שקון יאפשר לו, הוא יוכל לעשות.
הוא חשק בה, הוא רצה לגרום לה לצעוק, רצה לגרום לאנחות לצאת
מעמקי בטנה. כמו שקון מוציא מתוכה.
אברו הזקור נצמד אל צד רגלה.
ויה חשה באיברו הקשה נצמד לרגלה, פתאום היא קלטה, יש אתם גבר
נוסף.
שפתיה לחשו לחלל: "תודה".

קון הבין, הוא ידע, קל לה יותר לגלות שזה גבר נוסף, ולא אישה.
הוא אהב אותה מספיק כדי להתחשב בתחושותיה.
הוא הרגיש את הצורך לומר לה: "מתי שאת רוצה אהובה".
קוד מילים שהיה מובן רק לה.
אבל הוא לא אמר, הוא חיכה, יש עוד זמן, הוא חשב.
קון סימן לדיאוס להגביר את הקצב של אצבעו המוחדרת בתוכה.
בינתיים הוא ניגש לשחרר את רגליה הקשורות.
ויה שחשה ידיים על כבלי קרסוליה, גנחה.
האצבע שבתוכה הגבירה את הקצב, נכנסה ויצאה במונוטוניות גוברת,
אגנה החל בתזוזות מצד לצד, היא הרגישה כיצד רגל אחת שלה יוצאת
לחופשי, מכופפת את רגלה מיד כזו יצאה מקשירתו של החבל, גופה
נתמך על רגלה השמאלית, הגביר את תנודתו, מחכה שרגלה השניה
תשוחרר אף היא.
ואז היא שמעה את קון אומר: "מתי שאת רוצה אהובה".

היא ידעה.
היא יכלה לתת דרור לגופה, האצבע שבתוכה נכנסה ויצאה במהירות,
כל גופה רעד, היא פלטה צעקה רמה, האצבע כמו הבינה מעצמה שאל לה
לעצור את פעילותה.
ויה הרגישה את כל אגנה מיטלטל בחוזקה, נוזליה החלו לפרוץ החוצה
בעוצמה חזקה, היא הרטיבה את כל סביבתה, הזרם לא פסק, גופה
התנדנד מצד לצד, הכל פעם בתוכה, גופה דיבר בעצמו, הזדעזע
ברעידותיו, היא גמרה.
דממה השתררה בחדר.
רק המוסיקה נשמעה.
טלטלות גופה של ויה פסקו.

היא נרגעה.

לרגע היה נדמה לה שהיא נרדמה, כשהקיצה היא הרגישה ידיים מתירות
את כבליה, את רגלה השניה, את ידיה, היא התיישבה במיטה, מלטפת
את פרקי ידיה הדואבות.
הידיים עברו לכסות שעל עיניה, מתעסקות עם הקשר מאחור באיטיות,
מושכות את הרגע.

מוחה התעורר, מחכה לרגע שבו תוכל לראות שוב, הרגישה ויה את
גופה נרעד עוד כמה רעידות נוספות, רק המחשבה על שהיא תוכל בעוד
כמה שניות לראות את סביבתה, גרמה לה לפינאלה אחרונה של גמירה.
קון ידע שכך היא תגיב. כבר מזמן הוא אמר: "שנקודת הגי' שלה
מצויה ברווח שבין האוזניים".

הוא הסיט את הלוט, כשפניו אל מול פניה, ראה את עיניה העצומות,
כמו מסרבות להיפתח, וחיכה בסבלנות.
ויה משכה את החלום שחוותה לעוד טיפה של זמן.
כשפקחה את עיניה, ראתה למולה את פניו המחייכות של אהובה.
שפתותיהם נפגשו בנשיקה רכה.

ויה העזה לסובב את ראשה ולבחון את החדר.
לא היה שם אף אחד נוסף.
רק שניהם.

בעיניים שואלות היא הסתכלה חזרה לתוך עיניו של קון.
ושאלה: "האם דמיינתי הכל?".

לפני שנשמעה תשובתו של קון, היא הבחינה במצלמה המונחת על כן
הרגליים, בפינת החדר, במקום של תצפית מעולה.
עיניה נפתחו לרווחה, היא רצתה כבר לראות בהקרנה.
היא הבינה שההרפתקה לא הסתיימה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי שאלה
שלי למדה במכללת
לוינסקי?

סתם עוד אחד
שתוהה

(יש כבר הרבה
כאלה...)


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/6/05 23:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קאלימה ערן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה