לי ולה את אותה השפה, פשוט אנחנו מבהירים את עצמנו בדציבלים
הלא נכונים, היא פותחת לי את הלב, אבל לא מקשיבה כמו שצריך, אז
אני לאט לאט מפנה לה את הגב, פתאום היא נזכרת שהיא רוצה להבין
אותי, אני תופס את הראש ומתחיל לחשוב, פה מתחילה הטעות הראשונה
שלי, ואז אני מחליט שלא בא לי להכנס לזה והנה צצה לה טעות מס'
2 שלי, זה נוראי שאני מקובע, תקוע בין אינסוף לעד מתי, הזמן לא
יעצור בשבילי, אז למה אני משחק בו, יש כל כך הרבה אי הבנה בתוך
עצמי שאני לא חושב לרגע מה אני מסוגל להפסיד, חושב אבל לא יודע
להפנים ולתת תוצאה.
בוקר אחד אקום ואצבע לי את היום בורוד אשכב על הגב ואספור
כבשים ורודות קופצות מעל גדר ורודה לתוך מים ורודים ואוכל לי
תפוח ורוד, זה יהיה אלוהי, עד אז אני אקום לי כל בוקר ואצבע לי
משהו אחד בורוד, זוהי נקודת האור שלי שמרגיעה ומלטפת את העורף
השעיר שלי.
ובזמן האחרון אני מתחיל להתעניין במוסיקה, מעבר לשמיעת מוסיקה,
אז אוטוטו אני אלמד מהם הדיצבלים הנכונים לדבר איתך ואז אין
מצב שב-5 לפנות בוקר כשאני קורא לך לבוא אליי את תסרבי ותתני
לי ללכת לישון מאוכזב, וכמה זמן אחרי זה אני לא אצטרך אותך, כי
תהיה לי את השפה של שאר הנשים בעולם הקסום הזה.