21.5.05

במשך זמן רב חיפשתי, ועודני מחפשת עוד ועוד דוגמאות לשינויים
שחלים בי בתקופה האחרונה.. בשנה האחרונה, ויש הרבה כאלה.
אם חיפשתי דוגמאות להבדל בין מי שהייתי פעם לבין מי שאני היום,
הרי שעכשיו מצאתי את הדוגמא הכי טובה.
שרון של פעם הייתה נלחמת על זכויותיה, הייתה הולכת ראש בראש עד
שהייתה מנצחת, אין מצב שמשהו או במיוחד מישהו היה גורם לה
להתייאש, להרים ידיים.
שרון של היום מעדיפה לברוח, גם אם זה אומר שהיא תפסיד במלחמה
שברור לכולם שהיא אמורה לנצח בה. היא תפסיד הכל, העיקר שיהיה
לה קצת שקט נפשי.
כרגע, הקלה מציפה את לבי.
אך האם הבחירה נכונה לגבי העתיד..? את זה אני עדיין לא יודעת.
יחד עם ההקלה מהדהדת במוחי המילה "אכזבה".
אני מאוכזבת, לא מהמערכת, כי אותה הייתי יכולה לנצח, עם עוד
קצת כח, עוד קצת יכולת לסבול בשביל משהו טוב יותר בעתיד.
אני מאוכזבת בעיקר מעצמי...
האם הרמתי ידיים מהר מדיי? והאם הייתי יכולה לסחוב עוד שלושה
חודשים...?
הרצון העז לשקט ניצח את הרצון לספוג, להתעלם ולהמשיך הלאה.
יש החלטות שמשנות עתיד שלם, האם עשיתי את הבחירה הנכונה?

אז חתמתי על הטפסים.
עכשיו נותר רק לחכות שהגורמים המחליטים יאשרו,
ולקוות שהאזרחות תחייך אלי כפי שאני משתדלת, מאוד, לחייך
אליה.

(: הצעות עבודה יתקבלו בברכה.