את השטן שלי.
שורפת נשמתי בימים, בלילות.
חותכת ליבי לפיסות זעירות.
מצמיחה אשליות, המתנפצות באיטיות בפניי שוב ושוב.
מטרפת מוחי.
אומרת דבר, מתכוונת לאחר.
טובחת בי בכל כאבייך, שותלת בי את כל זיכרונותייך.
מנתקת רגליי מעל פני האדמה, שלא אוכל לגעת בליבך.
מעוורת עיניי, שלא תבחין נשמתי בכל הרע אשר נקלע בדרכי.

את המלאך שלי.
מחזירה כנפיי כשנחתכות הן בלילות האפלים.
שומעת זעקותיי, דבר לא יעצרך עד הגיעך אלי.
מנחמת ליבי בכנותך האדירה.
חובקת אותי בקור, בחום, בטוב וברע.
לופתת אותי בחוזקה לפני בורות, מעידות, הפתח לאשליות.
מגנה בגופך, מוציאה נשמתך, בכדי שלא אפגע לעולם.
מנתקת רגליי מאדמת המוות, מאדמת הכאב.
מעוורת עיניי, שלא יבחין ליבי וייפגע מתאוות בצע, משקרים,
מהזיות, מחלומות אבודים.

את השטן שלי.
אברח ממך בכל רגע שיינתן לי.
את המלאך שלי.
אשאר לצידך, איאחז בך ככל שאוכל.
את השטן שלי, את המלאך שלי.
את האש, את המים.
את האדמה, את האוויר.
את ליבי, את נשמתי.
את כל שלא הצלחתי להיות.