אלה גאלאיקו / עודנו שם |
עודנו שם, משכר כתמיד.
להרגיש את התמימות בגופי,
אולי זה לא לגמרי נעלם.
והחושך רק מסעיר עוד יותר,
חושים, דחפים, יצרים, תאוות בשרים!
כל זה איננו כאן, נבל, מת,
לא עוד לילות עדן,
רגש.
כמה יתומה אני מרגישה כעת,
בין זרועותיך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|