עיני צורבות מהעשן,
אדומות כלבי וכלב האש,
ומאותו מסך עשן ישן,
פעם אחר פעם,
אני מתעוור בתדהמה,
לראות  חיים בלי טעם,
כי מתוך שריפת המכשפות,
יוצא עשן לבן,
של עוד אחד,
חף מפשע,
שלא עשה רע לעולם.

למאסר הייתי מוכן,
בכלאי שלי עצמי,
שם אני מרגיש מוגן,
זה מוטב על להיות חופשי.

בכלא זה הכי בטוח,
בתא מאחורי סורג ובריח,
בלי כוונה להשתחרר,
אין צורך למהר,
כי חיים שלמים עוד לפניי,
ועוד כמה שנים בפנים,
בתוך ארון מתים,
לא יעשו לי רע,
כמו שהייתי עושה לאחרים,
לו הייתי מאושר,
בחוץ.

בפנים זה כמו ארון מתים,
בחוץ ישנו רק חופש,
אבל בחוץ כולם שונאים,
אולי עדיף להיות בחושך.