זה לא היה בראש שלי באותו הרגע,לא היה אכפת לי מה לומר, או איך
להתנהג. כל מה שרציתי היה לעוף משם רחוק, כמה שרק אפשר לא משנה
לאן.
אני לא יודעת אפילו למה באתי, ממש לא רציתי לקבל את כל
הביקורות האלה, לפגוש את כל האנשים האלה.
אם הייתי יודעת שזה מה שהיה קורה, אני בחיים לא הייתי הולכת
לשם, בדיוק כמו שאמרת לי לעשות. אבל אני לא הקשבתי.
אין לך מושג כמה אני מצטערת, כמה אני מתחרטת.
איך אהבתי את הזמנים שלנו יחד, היו לנו שיחות של שעות על גבי
שעות. היינו סתם יושבים בפארק, מחזיקים ידיים.
טוב, עכשיו זה כבר ממש מתחיל להישמע כמו איזה קלישאה, אז אני
אעצור כאן לפני שאני אפרוץ בבכי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.