אצל זיו בבית לא צחקו. גם לא השתוללו. לא דיברו בקול רם ולא
התחצפו. אצל זיו בבית דיברו יפה. בנימוס. אמרו תודה ובבקשה
וסליחה. אצל זיו בבית, לא שמעו מוסיקה זבל. מותר היה להקשיב
ליצירות קלאסיות משובחות אבל רק דרך האוזניות הגדולות בסלון.
אצל זיו בבית היה שקט כל הזמן ואסור היה להסתובב בתחתונים.
צריך היה להתנגב טוב במקלחת ולהתלבש לפני שיוצאים מחדר
האמבטיה.
ההורים של זיו היו מכובדים מאד. וידעו בדיוק איך צריך להתנהג.
אבא של זיו היה מסביר לזיו ולאחים שלו מה מותר ומה אסור והיה
מצליף פה ושם כדי להדגיש נקודות חשובות. אמא של זיו דיברה מאד
מאד בשקט והקפידה שכולם יאכלו רק אוכל בריא בשלוש ארוחות
מסודרות. כשזיו היה בן 5 הוא נזרק לחדר המסודר שלו ואסור היה
לו לצאת ממנו כדי שיוכל לחשוב טוב טוב על מה שעשה. הוא גם היה
צריך לבקש סליחה מאמא שלו ולהוכיח לה שהוא באמת מבין למה אסור
לו בשום פנים ואופן לצבוע בצבעי גואש בתוך הבית.
זיו ישב על המיטה המאד מסודרת שלו והביט בריכוז על התמונה
האמצעית מבין השלוש שהיו תלויות בקו ישר מעל המיטה שלו. בתמונה
היה קטר של רכבת צעצוע שנסע על פסים ירוקים. הוא הסיע מאחוריו
שלוש קרונות מלאים בחיות צעצוע שהביטו מבעד לחלונות הרכבת
הקטנים. מעל הקטר הייתה תלויה שמש צהובה וחייכנית. זיו שלח
אצבע ונגע בשמש. אחר דחף אותה קלות והתמונה זזה ונתלתה
באלכסון. זיו נבהל קצת מהסימן שהתמונה השאירה על הקיר וניסה
לנגב אותו עם היד. אחר כך הוא נבהל מהסימן שהקיר השאיר לו על
היד וליקק אותה. כשסיים לנקות עם הלשון את כל האצבעות שלו, הוא
המשיך וליקק את כל הסיד מאחורי התמונה. כשהכל הבריק, הוא הפסיק
ללקק ויצא לבקש סליחה מאמא שלו. הוא הבטיח לה שמהיום, ישמור
יותר על הניקיון בבית. למחרת ליקק זיו את שתי התמונות האחרות.
הוא ניקה את הסיד מהגב של התמונה עם מגדל הקוביות וגם מזו של
הדובון. בלילה, לפני שנרדם, ליקק זיו את כל הסיד שנדבק לצד של
המיטה שלו.
זיו גדל וכשהיה בן 10 רצה לקחת על עצמו את הסיוד של הבית בפסח.
אבא ואמא של זיו קצת פחדו מהבלאגן אבל הרשו לו לסייד את החדר
שלו בתנאי שלא ילכלך. זיו סייד את החדר כל היום ובערב לקחו
אותו לבית חולים. הרופאים שאלו את אבא ואמא של זיו אם הוא בלע
סיד אבל הם לא ידעו וגם לא חשבו שזה הגיוני. אחרי שלושה ימים,
זיו חזר הבייתה. אף אחד לא דיבר איתו על מה שקרה אבל יותר לא
נתנו לו לעזור בסיוד השנתי. בגיל 12 נמאס לזיו מהתמונות והוא
החל מנקה את הארונות, הכורסאות והמדפים של הספרים. כל דבר שבא
במגע עם הקיר היה לטעמו. בגיל 15 המורה של זיו תפסה אותו מלקק
את התמונה של הרצל ואמרה לו שהוא רשאי לחזור לבית הספר רק
בליווי ההורים. המורה של זיו חשבה שכדאי להפנות אותו
לפסיכולוגית בית הספר אבל אבא שלו פתר את הבעיה בעזרת החגורה
החומה העבה שלו והעניינים נרגעו. עכשיו היה לזיו קצת קשה יותר
בבית והוא יצא לעבוד כשמרטף בבתי  השכנים. אחרי שניקה ביסודיות
את שני המפלסים של משפחת כהן מהבית ממול, לא חסרה לו עבודה
בשכונה שבה גר.  בגיל 18 התגייס זיו לצה'ל. אחרי 3 שבועות הוא
הצליח לפרוץ לתוך צריף התחזוקה והובהל לבית החולים לאחר ששתה
ממיכלי הסיד שהניח הרס'ר בסדר מופתי ליד הדלת.  הוא שוחרר
מצה'ל. אבא ואמא של זיו היו מאד מאוכזבים ממנו. אבא שלו רצה
להעזר שוב בחגורה, כדי להסביר לו עד כמה הוא מאוכזב, אבל זיו
כבר היה גדול מכדי להבין כך שאבא ואמא שלו ארזו לו תיק, הניחו
אותו מחוץ לדלת והחליפו את המנעולים. זיו החל להתלמד אצל צבעי
מקצועי. הוא היה חרוץ מאד ובעלי הדירות שאצלן עבד, שיבחו אותו
תמיד על הניקיון שהשאיר אחריו. בגיל 20 הובהל זיו לבית החולים
בפעם השלישית. ביום השני שלו שם, תפסה אותו האחות הראשית מלקק
את מסדרונות המחלקה ושלחה אותו לשיחה עם הפסיכיאטר. יומיים אחר
כך, היה זיו מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית. אף אחד לא האמין לו
שהוא באמת מתכוון להפסיק וקשרו אותו למיטה בחדר השקט. לאט לאט
זיו נרגע. הוא כבר לא נאבק יותר ואפילו לא ניסה ללקק את
הארונית שליד מיטתו. הוא וויתר. הפסיכיאטר היה מאד מרוצה. הוא
הרשה לזיו להסתובב חופשי כמה שעות ביום וצרף אותו לקבוצת
תמיכה. זיו למד שם כמה פגע במשפחתו התומכת ובחבריו הטובים. הוא
הצטער באוזני הקבוצה על כל הבעיות שעשה. אחרי חצי שנה הוא
הצליח לשכנע גם את הפסיכיאטר ושוחרר. מכיוון שכבר לא יכל
להסתכן באשפוז נוסף, עזב את עסקי הצבע ומצא עבודה כאיש אבטחה
במפעל. הוא הצליח לחסוך מעט כסף. שנתיים אחר כך, עזב את דירתו
נקיית הפאנלים וטס ליבשת המוזהבת. שם הקים חברה קטנה ומצליחה
שעסקה בניקיון. העובדים שלו העריכו ואהבו אותו. במיוחד בזכות
העובדה שלא הבדיל עצמו מהם. נהפוך הוא. את הבתים הגדולים
והקשים במיוחד. אלה שבדיוק עברו צביעה, היה מתעקש לבצע בעצמו.
גם הלקוחות שלו היו מרוצים ממנו מאד.
כשזיו מנקה לך את הבית, היו אומרים, הבית פשוט נוצץ. מבהיק
מניקיון. מהתקרה ועד הפנלים לא תמצא כתם אחד של סיד...
וזיו? זיו חי מצויין. עבודה לא חסרה לו במשך שלוש שנים תמימות
עד שאושפז בפעם האחרונה. ואחר כך זכה למנוחה מוחלטת בבית
הקברות הציבורי במנהטן. הקבר שלו היה ונשאר עדיין, הנקי ביותר
מבין הקברים כולם. כל שנה, מגיעים אחיו לכבד את זכרו ולחדש את
אותיות המצבה שלו, שדוהות באופן מפתיע כל שנה מחדש, כאילו היו
מלקקים אותן מעל המצבה.