שונא אותו! שונא את האפס הזה. כל כך דביל. משחק אותה מושלם,
צופים, כדורגל, ציונים גבוהים, מוקף בחברים. מלך הכיתה. אם רק
כולם היו יודעים מה הוא עושה כשהוא לבד, כשהוא לא מוקף בחברים
או כשהוא לא משחק כדורגל, אם כולם היו יודעים על החברים האחרים
שלו, על החברים הטובים שלו. על החברים שהוא מעשן סמים איתם. לא
מריחואנה, זה קטן עליו. הרואין, אקסטזי, ל.ס.ד, הדברים הכבדים,
כל הכימיקלים האלה שדופקים לך ת'מוח ומוחקים את כל התאים, זה
מה שהוא לוקח. בטח לאפס הזה כבר לא נשאר כלום בשכל. שונא
אותו!!! אמן יגלו אותו, אמן יעלו עליו, אמן יתפסו אותו ואז הוא
ישא בתוצאות והוא ידע שהוא עשה טעות אבל הוא כבר לא יוכל לתקן
אותה.
אלכוהול, עוד לא התחלנו בכלל לדבר על האלכוהול, על זה שכל שישי
בערב הוא משתכר כאילו אין מחר. גומר שני בקבוקי וודקה בחצי
שעה. הסמים והאלכוהול יעיפו אותו מהקבוצה ובטח יעיפו אותו
מבי"ס לאיזה חודש וישימו אותו בקבוצת גמילה ואז הוא כבר לא
יחזור לתיכון, והוא לא יילך לאוניברסיטה, למרות שהוא יכול, אני
יודע שהוא יכול ואני חושב שאם הוא ישתנה עכשיו הוא עדיין יוכל
לעשות את זה. אם רק הוא היה משקיע, אם הוא רק היה מקשיב לי, אם
הוא רק היה יודע כמה אכפת לי ממנו.
ובכל מקום שהוא יילך אליו יידעו עליו שהוא מסומם שיכור. וכל
בן-אדם שינסה להתקרב אליו וישמע שהוא שיכור ומסומם ישר יתרחק
ממנו ולא ירצה שום קשר איתו כי הרי אף אחד לא רוצה להיות בקשר
עם איזה שיכור. איך אני שונא אותו!!!
ואם זה לא ידפוק אותו מספיק אז כשהחברים שלו ישמעו מה שהוא
אומר עליהם מאחורי הגב הם יהרגו אותו. כשישמעו שהוא חושב שהם
סתם חבורה של מתרוממים שמשחקים אותה ושאין לו מושג אפילו למה
הוא מסתובב איתם ובהזדמנות הראשונה שתהיה לו הוא יגיד לכולם
ללכת להזדיין ויעוף הכי רחוק שאפשר מהם. הם ישנאו אותו. כולם
ישנאו אותו.
וכשישמעו על היחס שלו לבנות, על כל הבנות שהוא הכניס להריון
וברח להן ועל כל הבנות שהוא הדביק במחלות מין ועדיין לא יודעות
כלום על זה. שונא אותו!
זה יהרוס אותו לגמרי והוא ייקח איזה מנת יתר או משהו וימות.
וישכחו ממני, ישכחו מכל הדברים שאני עשיתי, וישימו לב רק
לדברים שהוא עשה ויתרכזו רק בו. אבל אף אחד לא יבוא להלוויה
שלו כי כולם ישנאו אותו. ואז אני אצחק. צחוק רם מתנשא ורשע,
צחוק של שמחה שזה סוף סוף נגמר. אני אצחק, כי הוא אף פעם לא
הקשיב לי. כשאמרתי לו שיש לו את כל הכשרונות שאדם רק יכול לבקש
הוא הפנה לי את הגב. כשאמרתי לו שיכול לצאת ממנו משהו אמיתי
הוא התעלם והמשיך בטמטום שלו.
אני אצחק. צחוק רם ומתנשא. ואז אני אבכה, את הבכי הכי מר
שבכיתי אי פעם, ואני אאשים את עצמי באיך שהכל יצא ושאני לא
השתדלתי מספיק.
אני אבכה.
כשהוא ימות גם אני אמות. אני, החלק בו עם השאיפות להגיע גבוה
והחלומות על תהילה. החלק בו שידע למה הוא מסוגל ומה יכול לצאת
ממנו. החלק בו שידע שהוא יותר ממסומם שיכור. החלק בו שאהב,
שדאג, שהעריך את כל מה וכל מי שמסביבו, החלק שהאמין בו.
החלק שנכשל.