זכרונות ילדות הם לא תמיד מה שהם נראים...
אבל עדיף לזכור אותם ככה.


הלכתי לקנות שלושה מסטיקים עגולים.
החלטתי כבר בדרך שאחד יהיה כחול. לגל. ואחד שיהיה צהוב.
בשבילי.
ועוד אחד אדום. אני עדיין לא החלטתי למי. אבל אני אוהב את
המסטיק האדום. אז אני אקנה אותו.

אמא נתנה לי שלושה שקלים. כי כל מסטיק עולה שקל.

יש לי זכרון טוב. למרות שאני קטן. אני יכול לראות אפילו את
הכתמים של המסטיקים המיובשים שיש על הרצפה,
לזהות כל כתם חדש.
אני עדיין זוכר גם. כשאבא עזב.

נכנסתי למכולת ואברם כמו תמיד, נגע לי מאחורי האוזן. אני שונא
כשהוא עושה את זה!
לקחתי את שלושת המסטיקים. ובקופה, אברם נתן לי עוד אחד צהוב.
עכשיו הרשיתי לו לגעת לי מאחורי האוזן. בלי מילים הרשיתי לו.

חזרתי הביתה. וראיתי את גל עומדת ליפול מהמיטה הקטנה שלה.
אז סובבתי אותה, כשהיא ישנה, לכיוון השני. אמא שאלה אם אני גם
רוצה לישון.
הלכתי לשים את המסטיקים בתוך תיבת האוצר שלי.
וגם הלכתי לישון צהריים. היה לי קצת קר בכפות הרגליים. ופתאום
הרגשתי קצת לבד.
"אני חזק יותר מזה... חזק יותר..." ניגנתי לעצמי במוח, כדי לא
לפחד מהזמן שבין העיניים שנעצמות,
לבין כשהראש נעצם. זה תמיד הפחיד אותי. זמן אי הוודאות הזה.

ראיתי את גל מחייכת אליי. עם העיניים של הטלה שלה. חומות
ויפות.
דגדגתי אותה במותניים. היא קיפצה וצחקה...

אני וגל הלכנו לשטוף פנים. הרמתי אותה שתגיע לשפת הכיור.
היא השפריצה לכל מקום. פתאום היא זזה מהר מדי, ונפלה לי.
היא ישבה על הרצפה והתחילה לבכות. היה לה דם על הראש.
אמא רצה מהר עם הכפכפים שלה. ואני ברחתי לחדר.
ואז הרגשתי טיפש. אני יושב פה כמו עכבר. כשגל אחותי עצובה.
פתחתי את תיבת האוצר. ולקחתי את המסטיק הכחול. חזרתי לאמבטיה
ונתתי לגל ביד.
היא נתנה לי חיבוק גדול.
הרגשתי את התלתלים שלה בסנטר שלי. והבנתי שמהיום אני צריך
לשמור על גל.
כי אני כבר גדול.

בוקר חדש הגיע. רצתי לסלון לחפש את גל.
וראיתי אותה יושבת מחובקת אצל מישהו. אני לא מכיר אותו. רצתי
אליה וחטפתי אותה ממנו.
אני צריך לשמור על גל מהיום.

אמא אמרה שהאיש עם העיניים הכחולות זה אבא, זה שהחזיק את גל.
אמרתי לה שהוא לא דומה לנו, וגם שאנחנו לא רוצים אותו בכלל. אז
אולי שיילך?
לקחתי את גל לחדר. ושיחקתי איתה.
פתאום הבנתי ששם יושב אבא. שפעם היה משחק איתי בכדור. הייתי
קטן. אבל יש לי זכרון טוב. אז גם את זה אני זוכר.
ואז לקחתי את תיבת האוצר. והוצאתי את המסטיק האדום.

הלכתי לסלון. הורדתי את המבט אל הרצפה. התקדמתי לאט, לא מביט
למעלה.
ראיתי את הנעליים הגדולות החומות שלו.

הושטתי לו את היד. פתחתי אותה ושם היה המסטיק האדום.

הוא לקח ואמר תודה. ניסה לתפוס בי לרגע.
חזרתי לחדר לאט.

אני יודע עכשיו. שלמסטיקים יש כוח.
כי נתתי לאבא ובלי מילים אמרתי לו שלא יחזור יותר.

מהיום - אני - צריך לשמור על גל. אני כבר גדול.