היא הייתה רק בת 14, רק בת 14 וכבר אמא, כמעט אמא.
את אמא ואבא לקחו ממש בתחילת המלחמה, ומאז, היא הפכה להיות
אמא, כמעט אמא.
ברחו למנזר ושם החביאו אותנו, שיכלנו מכנרו גפרורים ועוד כל
מיני דברים שמצאנו. אבל יום אחד, הנאצים הגיעו, והיינו חייבים
לברוח. הגענו למנזר אחר ושוב הכל היה בסדר עד ששוב הגיעו
הנאצים. וככה במשך כל המלחמה ממנזר למנזר, והיא, תמיד דאגה
וטיפלה כמו אמא, כמעט כמו אמא.
היום, כשהילדים שלה כבר גדולים וכבר יש לה נכדים, אני מסתכל
עליה מהצד. היא אוהבת אותם, פתוחה אליהם ומדברת איתם על הכל.
אבל על זה היא לא מדברת. |
