חשוך, אבל חם. היא יושבת על הבר יחד עם עוד כמה מחברותיה
הצעצועיות, נקביות, בנות מינה. והיא שותה בירה. פתאום ההוא
שמקודם ברחבה היא ביקשה ממנו שכטה מתקדם לעברה. הוא נוקט בגישה
הישירה, הנועזת. הוא חושב שנועז זה בטח מאוד מדליק: "אפשר לשבת
לידך?", הוא צודק: "בטח", היא עונה.
והם, שיכורים וצעירים, מתחילים לבחון אחד את שני בשאלות
הידועות של שם, גיל, סוג מוזיקה מועדף וכו'. היא בודקת מה הוא
שותה. מה היא לובשת הוא כבר בדק מזמן.
שיר טוב ברקע, הבר הופך לפינה חשוכה וקצת פחות הומה, אבל עדיין
נהיה יותר חם. והמשחק מתחיל.
'הוא מנשק כמו בהמה', חשבה לעצמה צעצועית, וסימה עוד + למציאה
שתפסה, והוא בנתיים חוזר לימי ילדותו, והוא שמח מאוד על כך
שמצא צעצועית משובחת, ואכן חיוך מרוצה של ילד בן שלוש מופיע על
פניו לראשונה, הערב. אבל אז הערב נגמר- אין אוטו, אין דירה
פנויה.
אך גיבורנו לא מוותר, וצעצועית מקבלת מספר. הוא מתחיל לחכות.
כמעט שבוע- צעצועית אכותית. והם קובעים להמשיך לשחק.
אחרי פגישת אישור מוצלחת נוספת, שבסופה נמצא חדר המשחקים הריק,
המשחק מתחדש. הבחורה הפכה שוב לצעצועית, והבחור המסכן, שכבר
שבוע בפנטזיות, חוזר שוב לגיל 4.
חשוך, אבל חם.
אחרי שהחולצה ירדה התגלתה החזייה של צעצועית: האתגר
האינטלקטואלי הראשון של המשחק, והפרס על הצלחה באתגר הן
הסוכריות. אבל לסוכריות יש עוד תנאי- הוא צריך להקריב את
החולצה שלו. צעצועית מקבלת את הגב, אך הדבר שצעצועית באמת רוצה
לא טמון בחולצה, אלא במכנסיים- וגם הוא פשוט עומד ומחכה בתור.
לשון על הבטן מזכה בשריטות בגב, וכן הלאה ממשיך המשחק.
טוב, נעים ולא תקלות. השומר הפלסטי- האתגר האינטלקטואלי הבא,
עובר גם הוא בשלום.
לא נהיה יותר חשוך אבל נהיה יותר חם.
הילד כמעט גמר את המשחק, אבל הוא מושך אותו קצת- הוא מחכה שגם
היא תגמור, ובסוף הם גומרים ביחד את המשחק המאוד מוצלח הזה.
החיוך המרוצה מעצמו מכה שנית.  
ואז הם חוזרים פתאום להיות בחור ובחורה, שיצר הילדות והצעצעיות
גבר עליהם, והם לא בדיוק מבינים איך הגיעו למצב הזה- עד למשחק
הבא. הם מאוד מבולבלים עכשיו, אבל בכל זאת, בשביל להוכיח את
בגרותם הם מוציאים סיגריה.
חשוך, אבל עדיין חם.