אני עומדת מול שלט שמראה ק"מ אחד
ורואה ליד הכביש עוד זוג נפרד
היא עוצרת מונית ובמהירות היא נכנסת
בפנים קשוחות אבל מבפנים נהרסת
והוא - לא אכפת לו, הוא צועד לעברי
לא מסתכל, חולף על פניי ולוחש "עוד תראי"

ואולי אני אחליט יום אחד להפסיק פה לחכות לבד
אחליט לפתוח את הלב
לתת לעצמי להרגיש עוד דברים חוץ מכאב

וכך היא נסעה וכך הוא הלך
וכך נגמר לו עוד סיפור אהבה בגלל ריב מלוכלך
ויש עוד אנשים עם פנים עצובות מתהלכים ברחובות
מסיטים מבטים כואבים ובסתר מוחים דמעות
וזה סיפור עגום, כן סיפור עגום מאוד
בין אלפי סיפורים עגומים
עצובים עד דמעות

וגם ככה עצוב לי פה לחכות לבד
ואולי גם אני אחליט ככה יום אחד
לפתוח ת'לב להרגיש משהו מיוחד

ובטח נפגשתי עם עוד בנאדם מאושר
בעיניים יש לו עצב אבל כל היום הוא הולך ושר
והוא קם בבוקר ויוצא לבחוץ
ובמשך היום הוא נהיה לחוץ כשהזמן מתחיל לרוץ
במיוחד כשהוא כל כך נחוץ
וכבר אין לו כוח, אין לי כוח
וכבר אין, אין כבר עבר
כמה שרציתי דברים והחלטתי ששום דבר מזה לא נשאר
לא נשאר!

אז כנראה שאני לא אחכה פה יותר
לאותו יום אחד
שבו אפסיק לחכות פה לבד
ואחליט לפתוח ת'לב
לכל דבר חוץ מכאב
ואני לא אחכה פה יותר
כי זה כנראה הזמן לוותר

להפסיק לחלום.