|
ממששת את הסדין
בצד השני של המיטה
הכרית עליה נחת
ניצבת מביטה
מזכירה לי את כולך
לא נותנת מנוחה
מחזירה לי שאלה
למה אני לא עכשיו איתך
מביטה אל הקירות
זה כבר לא אותו החדר
גם התמונות הישנות
מראות שכלום כבר לא בסדר
רגע מאושר אחד
קפוא בתוך מסגרת
מזכיר לי איך עכשיו
המנגינה שלי אחרת
לנצח מטריד אותי
תקתוק השעון
לא עוצר לרגע
לא נותן לי לישון
בא לי להראות לו שאפשר
לסובב את המחוגים
בא לי להוכיח
שהימים אינם חולפים
אבל השעון תמיד צודק
והזמן מוסיף ללכת
ועם הימים שחולפים
המנגינה מתחלפת
והקיר שמבין
והכרית הריקה
לנצח הם רקע
של רגע בתמונה. |
|
|
אני לא ברוך
גולדשטיין... לא
שיש בזה משהו
רע...
יגאל עמיר
גזענפוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.