עמית היה חייל קרבי,
בתול ומתוסכל,
כבר אז ידעו החברים,
עמית הוא די מוגבל.
לא מסיבות ולא שתייה,
החנון תמיד הקדים לישון,
אך לעמית, זאת נגלה,
אלפי שלדים לו בארון.

כבר בגיל חמש, הילד המוזר,
את אחותו מיכל רצח,
עם הסכין של הבשר.
את אמו הרעיל הנער,
כבר בכיתה ז',
ואת אביו הפך נכה,
כשחתך לו ת'רגליים.

אך הפלא ואיזה פלא,
לאיש לא נודע דבר,
והבחור הקצת חולה -
פרופיל 97 הוגדר.
ולקרבי הוא התגייס,
וגם עשה שם חיל,
רק בלילות חסרי שינה,
חתולים חנק בתיל.

בוקר יום אחד,
התעורר עמית עם אור ראשון,
ולתדהמתו גילה,
רטוב לו בתחתון.
היצר המיני,
שאותו הדחיק עמית שנים רבות,
התפוצץ בפרץ שפיך,
שאת עמית מאוד הביך.

אך הבחור הדי מופרע,
התעצבן מהעניין,
הוא החליט: עד כאן, מספיק!
הסיפור כבר לא מצחיק.
ובלילה אז הוא קם,
מהבסיס הוא נעלם,
לעיר גדולה ודי דרומית,
לבצע ת'תוכנית.

הוא התנפל על איזו כוסית,
שעברה לה בסביבה,
(טוב, אז לא כזאת שווה,
אבל עדיין נקבה).
.. .. ..
במילים כאן לא נכביר,
הנער - גבר נעשה,
ומסופק אך מבולבל,
לבסיס חזר,
שם למיטתו נפל.

לאחר שבוע, קרה דבר איום,
הזין של עמית -
החל לכאוב פתאום.
ולא עזרו לו, לא קרח,
לא משחה ולא תפילות,
כי חבר'ה - זו הייתה זיבה,
והבחור פשוט התחיל לבכות.

אבל מהר מאוד,
עמית מצא לו פתרון.
המטורף לקח סכין,
וזין - אין היום.
ועד עכשיו, עמית שלנו,
מאושר הוא מסתובב.
עמית-חסר-הכלי זה שמו,
סכינים הוא עוד אוהב.

והסיפור כאן תם וגם נשלם,
לקח אין ממש,
וגם לא פאנץ' ליין.
סתם.