לפעמים אני יושבת וחושבת עליך. אני מסתכלת לך ישר בעיניים, בלי
לברוח ישר לצדדים, ואתה מסתכל אליי בחזרה, והמבט שלך לא עוזב.

כשאתה מחייך פתאום אז אני כולי נמסה, כולי רועדת, רוטטת
משמחה.

יש לי כלב, בובת כלב, ויש לה פרווה נעימה, רכה ושחורה. בלילה,
כשאני הולכת לישון, אני לוקחת את הבובה קרוב אלי, חזק חזק,
מקרבת אותה ללבי, כאילו היא שומעת את דפיקות הלב שלי ואת
מחשבותיי. אני מחבקת את בובת הכלב ומדמיינת שאני בעצם מחבקת
אותך. אם... אם רק היית יודע, כמה אני רוצה לחבק אותך קרוב
אליי.

אני זוכרת... אז כשליוויתי אותך, והלכנו עד למרכז העיר, ופשוט
לא יכולתי להרפות ממך. המשכתי ללכת, כאילו נמשיך ללכת ולצעוד
עד לסוף העולם. כשהגענו, נעמדנו זה מול זו, ופשוט הבטנו.
הסתכלתי בתוך עיניך החומות, העמוקות. כך עמדנו במשך מספר דקות
ארוכות. שבסופם ביקשת ממני חיבוק. חיבוק פרידה. עינייך נצצו,
כאילו חייכת דרכם. הושטתי את ידיי וחיבקתי אותך, חיבוק אמיתי.
חזק ואוהב, אך אתה, משהו הרחיק אותך, והחיבוק היה יבש ומרוחק.
כאילו הבנת שאתה עושה משהו 'לא בסדר'. ראיתי שיש לך מעין סתירה
עם עצמך. הייתה הרגשה כזאת, כאילו הקירבה שבאה עלינו לפתע
בלבלה אותך.

אני זוכרת שבאותו הרגע החזקתי בידיי את הפרח שהכנת במיוחד
בשבילי מנייר. שמרתי עליו, כאילו היה חפץ יקר ערך ושביר. שכל
דבר קטן יגרום לו נזק רב.
האמת היא, שאפשר להסתכל על הקשר שלנו כמו פרח מנייר - לפעמים
אני מרגישה שהפרח פורח ונהיה יפה מיום ליום. ולפעמים הוא נובל,
וכמעט נזרק לפח.

כבר אינספור פעמים החלטתי לשכוח ממך, אך מהר מאוד הבנתי שעל
הרגש קשה להשתלט. כאילו חי לעצמו. כבר אמרתי זאת בעבר, אך
לפעמים אני מרגישה שאם היו נותנים לי שקל על כל פעם שהייתי
חושבת עליך, הייתי מקבלת רק שקל אחד. וזאת מכיוון שאף פעם לא
הפסקתי.

כשאני מסתכלת בעיניך, אני חושבת ותוהה לעצמי. אני נזכרת איך
שבטיול שהיה לנו לפני כשבוע, התיישבת לידי באוטובוס, כאילו
במקרה. היה לך נורא חשוב למצוא תירוץ לבואך. אז אמרת שבמקומך
הקודם היה לך משעמם. דיברנו הרבה שטויות, וביניהם סיפרתי לך על
ה"דרך" של הבנות לבדוק אם חושבים עליהן - שאם שתי הספרות של
הדקות והשעות הן זהות, אז חושבים עליך. הנסיעה ארכה בערך ארבע
שעות, ואיך שהוא כל פעם כשהסתכלתי בשעון, ראיתי שהמספרים זהים.
צחקתי והודעתי לך שחושבים עליי.
אני זוכרת... שבסוף הנסיעה הסתכלת עליי, ואמרת שאתה הוא זה
שחשב עליי כל העת ההיא. אני חייבת לציין שזה היה משפט חמוד
מאוד.

כשאני מסתכלת בעיניך אני שואלת את עצמי, האם זהו האדם שאני
באמת אוהבת? אני שואלת את עצמי, אם גם אצלך המצב דומה וגם אתה
מרגיש כמוני... כבר הצלחת לבלבל אותי פעמים רבות כל כך. כבר
אכזבת אותי פעמים אינספור. כבר הספקתי לכתוב עליך שני שירים
עצובים.

לפעמים אני מרגישה, כאילו אני חיה בתוך חלום, ועוד מעט אני
אתעורר, ואולי אז הכל ייפתר. אבל החלום שלי הוא שפשוט תבוא אלי
קרוב קרוב. תסתכל לי בתוך העיניים. תחבק אותי חזק חזק ותאמר
בשקט, מכל הלב - אני אוהב אותך.