|
וכמו התל אביב שלו
ירושלים שלי
רק הפוך
תהומות הנשייה
אלף שנות דור בפחית
אבן ירושלמית
שירה בקשית
לדפוק את הראש בקיר
לפני שמישהו יחזיר
אפילו חצי רחוב
על תל אביב אף אחד
לא מתווכח
סתם מחנה פליטים
של בטון וניאון
וחופש אין סופי
בשדרות האלה כמו של פריז
רוטשילד
בן ציון
וחיים נחמן הגאון
שלוליות של פרחים סגולים
המסמיקים את הדם על לחיי
אל תוך התל אביב הזאת
על גבריה היפים
בנינים לבנים כמו סדינים
אפילו העצים אשכנזים
ואין ערבים
יפו זה אי שם בכוכבים
ותמיד אני באה
מהכפר שלי של ימי בית שני
רוצה ללבוש כובע ועקבים
ושגם אני אוכל לטייל עם כלבים
בתל אביב הזאת
שהדביקו אותה למדינה הזאת
כמו נשיקה של דודה
שאף אחד אינו זוכר את שמה
והיא תל אביב שלו
כמו ירושלים שלי
אני משוררת חייטים
לא אהיה אף פעם אבות ישורון
כל מילה מפילה בניינים
לא אהיה אף פעם אבות ישורון
וגם לא אגור אף פעם
בעיר תל אביב.
ירושלים 17.5.05 |
|
|
אני אדום, אני
צועק.
בפה פחות
אזדעק.
כמו הלוייתן,
פעור הלוע.
מאיים, אותכם
לבלוע.
לתוך אפי, אתם
רואים.
בכל פעם, כשאתם
באים.
אך לי, זה לא
מפריע.
לבמה חדשה, אני
מצדיע!
צרצר בפואמה
לאיש/ה האדום/ה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.