וקראתי לך אליל,
לזכר התקופה ההיא,
כשהייתי קטנה, תמימה.
לזכר ההערצה.

וקראתי לך נצלן,
לזכר אותם הימים,
בהם האמנתי שמעשיך טהורים.
אך כבר לא יצליחו עוד להתנקות מן הכתמים.

וקראתי לך אהוב,
לזכר היום שבו החלטתי,
שאשנא אותך.

וקראתי לך שקרן,
לזכר אלפי המילים,
שנאמרו ונקברו,
שלא יקומו שוב לתחיה.

וקראתי לך בוגד,
לזכר אותו רגע שחשבתי שאני טועה.

וקראתי לך זר,
כדי שאזכור שפעם אותך הכרתי.
ועכשיו כבר לא.

קראתי לך באלפי שמות.
כמו אלפי פרצופיך,
שאינני יודעת מי מהם אמיתי.
                               טעיתי לגביך.

פעם חשבתי שאתה מישהו אחר.
היום השתנית, אני לא יודעת אם לטובה
אבל אני כבר לא מזהה אותך,
חבל נורא אבא.