הוא איש זקן ותמהוני שמתנהל בעצלתיים,
מיטה-מטבח, מטבח-מיטה
הוא סתם זקן ותמהוני והוא נשאר תמיד בבית,
שני-שלישי, שישי-שבת.

קונה סיגריות, מעשן, מאפרה לא מרוקן,
ובאמת לא מתעניין מה יוליד מחר,
ובלילות הוא מדמיין ובימים הוא מתאונן,
אבל זה לא מעניין אף אחד.

הוא איש עצוב וערירי שמנגן במצילתיים,
שתיקה-מכה, מכה-שתיקה,
הוא סתם עזוב וערירי שמסתכל על השמים,
ענן, מטוס, זריחה, שקיעה.

וכשהרדיו מנגן הוא חביתה לו מטגן
ואחר כך הוא מארגן את המיטה,
שותה כוס תה ומתבונן איך הוא הולך ומזדקן,
ואיך הדרך מתנוונת לאיטה.