"איש הפח" -
"הוא ספר שקודם כל נכתב מהלב"- אחת התגובות שקיבלתי
לאי-מייל...

לכל המעונין, אז אני ערן רז, בן 25, ובחודש מאי האחרון ראה אור
ספרי הראשון "איש הפח" בהוצאת "אסטרולוג". ספר זה הוא מעיין
"אוטוביוגרפיה שנכתבה בדיעבד" על תקופת חיים שעברתי מרגע
השחרור שלי מהצבא ועד לרגע שבו נחתתי מטיול ארוך בדרום אמריקה.
מכיוון שעיקר הסיפור מתרחש בטיול עצמו ישנה נטייה להכלילו כספר
מסע וזה איננו נכון, או יותר נכון - חלקי בהחלט.
הספר עצמו החל כפרוייקט יומני אישי, כך שבמהלך כל תקופת הסיפור
נכתבו אך ורק שירים, קטעים יומניים קצרים ואי אילו סיפורים
קצרצרים על חויות שונות. לקראת סוף הטיול מצאתי את עצמי חושב
על כמה הטיול הזה השפיע עלי ולאחר דרישת הסביבה (לא אגזים עם
המושג "לחץ חברתי"...) החלטתי לעצב את כל הקטעים הללו לספר אחד
שהחל להתהוות במהלך השנה הראשונה לשובי ארצה.
הסיפור מאחורי הספר מעניין לא פחות, כי הוא הפך למין טירוף
סביבתי והשפיע על כל מי שסבב אותי ובכך הפך מחלום פרטי לחלום
הרבה יותר גדול. אסביר את עצמי.
גדלתי באילת וכל ההתנתקות מהבועה הזאת החוצה, לעולם הגדול,
פקחו לי את העיניים בצורה יוצאת דופן. כשחזרתי הבנתי עד כמה
חוויה זו השפיע עלי ואגדתי אותה לספר שבעצם הפך למטרה הבאה שלי
ובכך לא "הלכתי לאיבוד"- דבר שקורה לרבים שחוזרים מהטיול.
במשך שנה שקדתי עליו כשכל הסביבה קוראת קטעים ממנו ומתרגשת
איתי. לבסוף החלטתי "ללכת עם החלום" ועזבתי את אילת לטובת
"העיר הגדולה". במשך חודשים שלחתי עותקים להוצאות לאור שונות
שכולן התלהבו מהרעיון אך פחדו אולי מתוכנו ואולי לא רצו להיכנס
להרפתקה עם סופר צעיר. לבסוף קיבלתי תשובה חיובית מאסטרולוג
ולאחר מסע ומתן זריז, התגשם לי חלום.
אחרי שלושה חודשים על המדפים, הספר מקבל לאחרונה תנופה, בעיקר
אחרי מחמאות שהוא מקבל מפה לאוזן. אני מקבל כל יום תגובה או
שניים למייל, כולן נרגשות מאד. לדעתי, ולדעת כל מי שקרא את
הספר, גלום בו פוטנציאל עצום להפוך לספר קאלט בסגנון "חכמת
הביגל'ה" (רק ש"איש הפח" קצת יותר עמוק, קצת...). כל מה כתבתי
בו נכתב מהלב ולא מהראש ולכן כל מי שיקרא אותו לא יוכל להשאר
אדיש אליו.

"זהו ספר המסע הטוב ביותר בו נתקלתי מעולם" - תגובה שקבלתי
מגברת בשם סטסיה, ישראלית שמתגוררת בארצות הברית, חוקרת את
תרבות המטיילים הישראלים מטעם האוניברסיטה העיברית...