אתה פוגע,
אתה פוגע אפילו אם אתה לא יודע,
זה כואב עמוק בלב ואף אחד לא רואה ולא שומע.
אני לבד בעולם ומתנפצות לי האשליות בפנים,
ואתה עומד וצוחק ללא לב.
אני בוכה מבפנים וצורחת אך אתה לא שם לב,
אני בוכה מבחוץ וצורחת אך אתה לא שם לב,
אתה עומד וצוחק ללא לב.
אתה אומר דברים ועושה מעשים שנחקקים עמוק בפנים,
ועומד וצוחק ללא לב.
והכי פוגעת החרטה,
החרטה עמוק בלבך,
החרטה שאתה מרגיש על דבר שאני חשבתי שנפלא,
ואתה עומד וצוחק ללא לב.
בלב ובנפש פגעת ללא רחמים,
הצלפת והצלפת בי עד שכמעט נשארתי ללא רוח חיים.
ושם, בתוך הדממה הזו,
אני יושבת,
בוכה וצועקת, צועקת ובוכה, מבפנים ומבחוץ,
ואתה, עומד וצוחק ללא לב.
האם החרטה, היא שהפכה את לבך לאבן קרח?
האם החרטה, היא שהפכה אותך לקר, קודר, חודר ופוגע?
כי אתה שם, עומד וצוחק ללא לב.
השתנית, אני מכירה עכשיו צד אחר שלך,
אתה פוגע ולא מתחשב באנשים הקרובים אליך,
אתה...
אתה פשוט...
עומד וצוחק ללא לב!