בדרך החשיבה המוזרה שלי,
אני יודעת שאחרי התאבדות או מעשה קיצוני מצידי, אגיע להבנה,
עד כמה החיים כן היו חשובים לי.
הם היו מונחים בכפות ידיי, אבל לא עשיתי בהם כלום.
נקרעתי בין שני עולמות, החיים והמוות.
רציתי שקט, רציתי לא להתמודד, רציתי להיעלם ולא לחוש, ואם כך
רציתי רעש, רציתי להיאבק, רציתי להיראות, רציתי להרגיש.
וכעת, אנוכי פוסעת על שביל, ללא כייוון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.