בינקותי,
לא השכלתי לראות,
את יופי העולם הנולד.
בשל כך,
בילדותי,
לא הצלחתי לתפוס את התמימות,
הממהרת ונעלמת.
בחוסר תמימות או ראייה,
התמלאתי בעצב בנערותי,
המנע ממני לחיות או לאהוב.
הגעתי לצבא,
ושם סגרוני בריבוע של משמעת.
בהיותי סגור בתוך משמעת,
לא יכולתי לחשוב, או להבין,
וכך חלפו להן שנות הפלא.
אח"כ הגיעו שנות הבדידות,
בהן ה 'גוזל' עוזב את הקן,
ונאלץ לחיות לבדו, בלי הגנה.
בודד גדלתי,
ועכשיו בודד אני חי.
למדתי, מצאתי עבודה, לימדתי,
היוותי דוגמה.
אך כל זה לבד.
אילו רק השכלתי אז,
ואם רק יכולתי היום,
לראות את יופי העולם הנלמד.