מסך עולה מעל זוהר שקיעת חמה
קהל מתבוננים כשנשמתה נדמה
מירור בבכי מתוך כניעה אל תוך
גדיעה של חלום מלאה אשליה ורוך
חשבון אלעל, אבל הזריחה איננה
קשת גוונים אל העוקץ והנה
זיכרון סמלי שכעת נגמר
את פלגי הדמע בעוז שבר
גלי טל כבדים, נחים על צלקת
רק רוח השטן בועטת שורקת
חרוש מכאובים מגלה חרטה
מן התרדמת יתעורר ישמע זעקתה
יער אפלולי מחריש את קול המעונים
המרוץ חסר יכולת מול עוצמת המחוגים
מבוכים מתפתלים אל תוך חדרי הלב
גוויעת אור הסהר בצער וכאב





"אהבתי את אופליה
ששים רבו אחים בכל אהבתם
גם יחד לא יוכלו לאהבה כמוני..."
ו. שייקספייר-  

השיר נכתב לאחר ביקור ב"קאמרי החדש"
במסגרת מגמת תיאטרון