הוא עורך דין בן 28 בעל עיניים כחולות, כחולות כמו לב הים,
מלמד אותה "יסודות המשפט", היא נערה בת 16.
בכל שיעור עינהם נפגשות למבטים עמוקים ומצמררים, לבה פועם
בחוזקה בכל פעם שהיא מביטה בו.
הכאב שבה, הכאב הרב שחוויתה, יוצא ממנה. הוא מרגיש זאת בכל מבט
לתוך עינייה.
הרגשתו הייתה שמשהו לא בסדר אצלה.
בדחף שהרגיש בא לבקש את מספרה.
היא ללא היסוס הביאה לו.
הערב ירד, היא בחדרה, שוכבת על מיטתה. פתאום הטלפון מצלצל.
זה הוא. ידייה רעדו קלות אך בכל זאת החלטתה לענות.
שאל מה שלומה? והאם זה בסדר שהוא צלצל אלייה?
ענתה שכן ושהכל בסדר. הוא אמר שלא, שהוא יודע שרע לה ושהיא
יכולה לספר לו הכל.
משהו בו גרם לה כל כך לבטוח בו, כאילו הוא החצי השני שלה.
היא נפתחה אליו, סיפרה לו הכל, כמה רע לה, כמה היא מרגישה
מיותרת בעולם הזה.
הוא שתק לכמה דקות ואז אמר, את הבנאדם הכי טהור בעולם.
היא אינה הבינה זאת. ביקשה שיסביר. הוא אמר, את כל כך צעירה
ויש בך כל כך המון כאב, כאב טהור, כאב תמים.
עדין לא הבינה למה הוא התכוון. הוא אמר שהיא עוד תבין.
מדי יום הם קיימו שיחות של שעות, שיחות נפש, שיחות התפרקות.
מבלי ששמו לב הכרו אחד את השני כל כך טוב, כאילו הייו לאדם
אחד.
רגשותייה אליו הלכו וגברו, אך זה אבסורדי - הוא בן 28 ובנוסף
עורך דין, והיא - היא נערה בת 16.
לאחר שלושה חודשים שהם דיברו מדי יום שעות בטלפון, החלטו
להיפגש.

זה היה יום שישי חורפי. הוא לקח אותה לדירתו שבת"א. לרגע לא
יכלה להפסיק להביט לתוך עיניו.
הם התחלו לדבר ותוך כדי שיחה דיברו על הכאב שלה, על העצב הרב
שיש בתוכה. פתאום היא פרצה בבכי, הוא חיבק אותה, ניגב את
דמעותייה שזלגו לאט לאט.
הם היו קרובים כל כך, היא הרגישה את נשימתו נושפת על עורפה,
הוא הביט בעיניה, מבט עמוק הגורם לאיבוד חושים, הם התנשקו,
נשיקה להוטת שכמוה לא הייתה.
היא הרגישה כה מוגנת לידו, רצונה היה להקפיא את הרגע ולהישאר
בחיקו, אך הרגע חדל מהר כל כך.
הם החליטו להפריח מזיכרונם את מה שקרה, למרות שידעו שזה יהיה
קשה.
בכל פעם שדיברו, ששמעה את קולו, לבב פעם בחוזקה, רגשותייה אליו
הלכו וגברו, לא יכלה לעצור זאת.

רבה עם אמה, ריב טיפשי ולא יכלה להישאר יותר בבית.
המקום היחידי שהיה לה ללכת זה אליו.
השעה הייתה 11 בלילה, דפקה שלוש דפיקות חלשות על דלת ביתו.
הוא פתח את הדלת והיה קצת המום לראותה, אך הכנסה לביתו מיד.
שאלותיו היו רבות: קרה משהו? מה שלומך? את בסדר?
סיפרה לו על הריב עם אמה ושאין לה מקום ללון בו הלילה,
הוא אמר "בטח שיש לך איפה להיות, כאן!
ביתי הוא ביתך", כך הוא אמר.
הם ישבו על מיטתו, מכורבלים יחד תחת שמיכה אחת וצופים
בטלויזיה.
היא הרגישה כל כך טוב ופתאום פלטה מפיה שהיא אוהבת אותו.
הוא הביט בה ושתק, כעבור כמה שניות הוא אמר "גם אני אוהב אותך
אך זה אסור!"
היה לה כל-כך קשה לקבל זאת, מדוע האהבה אסורה? מדוע הגיל כל כך
חשוב באהבה?
באהבה אין גיל, דעת וגזע!
הם לא יכולו לשלוט על רגשותיהם העזים, התנשקו בתשוקה עזה, הוא
פשט את בגדייה לאט לאט ובעדינות רבה, כאילו הייתה בובת חרסינה
שברירית.
הם היינו ערומים, היא הרגישה את חום גופו, את פעימות לבו, את
נשימתו.
הוא ליטף את כל גופה עם ידו העדינה והרכה, לא פספס נקודה אחת
בגופה, רצה להרגיש את כולה, התמסרה לו.
חדירות עדינות חשה, פעימותיו הולמות בה רכות, לוחשות לה אוהב
אותך.
הם היו לאחד, התחברו, שום איסור, שום גיל, לא היה יכול
להפרידם.
הבוקר היה כה בהיר, כה יפה ורגוע.
הוא אמר לה שזה היה הלילה הכי מדהים שהוא חווה בחייו, שהוא
אוהב אותה יותר מכל דבר אחר שקיים בעולם וכל רצונו לעשות לה
טוב.
בשבילה הלילה הזה היה המפתח לחייה, בעצם זה מה שעשה אותה
למאושרת, עשה אותה אשה, אשה מלאת אהבה ותשוקה.

הוא היה צריך לנסוע לחו"ל לשבועיים, נסיעת עבודה.
בינתיים היא השתנתה נורא, התחלה לראות את העולם בצורה שונה.
חברותייה הטובות נראו לה כל כך מטופשות וילדותיות.
זה הפחיד אותה, היא הודתה.
היה לה קשה להתמודד עם השינוי שחל בה, הוא התרחש מהר מדי, בין
רגע.
היא הייתה מאושרת, בפעם ראשונה בחייה הייתה מאושרת, כל העצב
שהיה נעלם.
כעבור שבועיים הוא חזר מהנסיעה.
סיפרה לו על כל מה שהרגישה, על השינויים שעברה, הוא קרן מאושר
ואמר, "כשאת מאושרת אני מאושר, כשאת עצובה אני עצוב".
היא ראיתה בעיניו פחד, המון פחד, כל שרצתה היה להעלים את הפחד,
לתת לאהבה לשלוט.

ימים רבים שנתה הייתה רעה, לא עצמה עין, רק חשבה.
עם כל אהבתה העצומה אליו, אינה רוצה לפגוע בו, להרוס את חייו.
היא הבינה שלא הכל מותר באהבה.
להוכיח אהבה לא תמיד זאת נשיקה, או האמרה, "אני אוהבת אותך",
אלא לוותר!
מי יבין זאת, לוותר על אהבה? אך מי יבין אהבה בין גבר בן 28
ונערה בת 16?
החלטה קשה עמדה מולה אך החליטה.
כאשר בטוחה בהחלטתה צועדת היא לעבר מקום מפגשים, רואה אותו
יושב במתח, מחכה לדעת על מה יש לה לדבר עמו.
היא סיפרה לו על מחשבותייה על הקשר שלהם, ושקיבלה את ההחלטה
הנבונה ביותר, לוותר.
לוותר בגלל אהבה עצומה, אהדה רבה, כי להמשיך את הקשר לא יהיה
להוכיח אהבה.
הוא פרץ בבכי, אמר שהיא מלאך, שבגרה כל כך, שהוא אוהב אותה
והכי בטוח בעולם שאהבתה אליו אמיתית, כנה ועצומה.
היה קשה אך נכון.

הוא הפסיק ללמד "יסודות המשפט" בבית ספרה, הם ניתקו קשר, אך
בלב, בלב תמיד היו יחד לעד.