|
מתעתע בה
היא משחק בשבילו
קורא בשמה
כאילו היא שלו
זיכרון עמום שרודף אותה
והיא נמשכת לתוכו
העבר קורא לה
ולא יהיה כבר כלום
עד שהיא תחזור לפה
והדמעות בלילה
הן לא נעלמות
והעיניים
כבר לא נעצמות
והחיוך
התפוגג לו מזמן
והחיים
תפסו מחסה אי שם
ילדה קטנה גוססת
כלואה בתוך גופה
כל פעם מחדש מתעוררת
למציאות משל עצמה
חיה בעבר, רחוק מהלב
רק הוא נמצא שם איתה
הוא, והכאב
כל פעם שפוקחת את עיניה
שום דבר לא מחכה לה שם
החיים שלה הם זיכרון עמום
שלעולם לא נרדם
והדמעות בלילה
הן לא נעלמות
והעיניים
כבר לא נעצמות
והחיוך
התפוגג לו מזמן
רק רוצה לברוח
ואין לאן |
|
|
-התשמע קולי,
רחוקי שלי?
-yes!
-התשמע קולי,
קרובי שלי?
-no!
-צרפת?
-yes!
יש מדינה! יש
מדינה!!!!
דוגי, נובמבר
47. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.