ישובה מולי. שערה אסוף. משקפיים, שמקנים לה מראה קשוח מהאופי
האמיתי שהיא מחביאה מתחתם... מוציאה עוד סיגריה - אולי השלישית
כבר. מדליקה אותה בריכוז. עוצמת עיניים. שואפת חזק וארוך
לריאות... מסיטה את ראשה ימינה ומוציאה שביל ארוך מהפה האדום
שלה. "את חושבת שאם קופצים מהקומה החמישית - אפשר למות? או רק
לשבור יד? כי אם זה לשבור יד אני, לא מתאים לי.", שואפת שוב.
מוציאה. תוקעת מזלג קצר בעוגת ערמונים-שוקולד לבן-קצפת וכדור
גלידה שלה... "חצי זיון", נאנחת. אני מקשיבה לה. מכניסה לתוך
פי קש ארוך מפוספס אדום-לבן. הקצפת מתערבבת בקפה קוקוס שלי.
מתקתק. מחליק בגרון. עושה לי לחייך. "מה את מחייכת? מה", היא
ממשיכה. "כדורים - נראה לי לא אחראי... שטיפת קיבה וכל האיכסה
הזה... לא מתאים, לא..." היא מנענעת בראשה לשלילה.
מזלג...שוקולד לבן-קצפת-ביס-חצי זיון- אח... החזה שלי מתפוצץ
בתוך החזיה הדחוסה עד אפס מקום... לפני שיצאתי העברתי את
הפירסינג דרך הבד שלה היישר לתוך השימלה... ככה שלא קשה לפספס
כדור מתכתי מקושט יהלום תכלת מנצנץ באזור הפטמות שלי... הרעיון
שאני יושבת שם בלי תחתונים מגרה אותי... אני מרגישה את המגף
האדום החדש מטפס במעלה הירך, חובק את הגרביון עם האיקסים האין
סופיים... אחחח... אם רק הייתי יכולה לחבר לו קולר ושרשרת,
להצמיד אותו מתחת לשולחן ולדחוף את הראש שלו לכוס שלי... שירד
לי... כמו שרק הוא יודע לרדת... "תגידי, אם לא לקפוץ ולא
כדורים... איך עוד אני יכולה??? ושלא תתחילי לי חתכים... אין
לי אומץ לדם... גם ככה אני מזועזעת מהעגילים שלך...
מטורפת...", לוקחת עוד סיגריה. מציתה. עוצמת עיניים. שואפת
ארוך וחזק לריאות. מסיטה את הראש ימינה. אני לוקחת שוב את הקש
לפה שלי. מתוק... מחליק בגרון... כמו הטעם של האצבעות שלי אחרי
שדחפתי אותם לשמה שלי... אחחח... ביס מהעוגה. היא שמה יד על
הבטן הקטנה שלה. חצי זיון. כמה אכלתי... ראית כמה אכלתי???.
דבה!!! אני דובה שמנה. כן. זה מה שאני. דו-בה. אני מסתכלת על
ה-1.70 שמולי ועל ה-50 קילו שהיא מכילה. ועל הצלחת שלה שנראית
כאילו הסתערו עליה כמה שהידים. "בואי דובה, אני אקח אותך
הביתה...", אולי ידרוס אותך מישהו עד שנגיע למכונית...