New Stage - Go To Main Page


יום אחד, כשמלך החיות, אריק,  חזר לביתו אחרי יום ארוך של
מלוכה, הוא מצא את אשתו, בילי, ואת חבריו יושבים יחד במעגל
גדול במרכז המערה.
"מה קורה חבר'ה, שוב רואים מלך האריות?" שאל אריק והמתין
לחיוכים ולתנודות ראש של הסכמה.
"לא מותק," ענתה אשתו, "אנחנו עושים התערבות."
"מגניב," חייך אריק את חיוכו הרחב, התיישב ליד אשתו והניח על
עורפה את כפתו האדירה, "על מה מתערבים?"
"אריק, תקשיב רגע," אמר דובי הדב, חברו הטוב, "זאת התערבות,
כלומר intervention. " אריק בהה בדובי בלי להבין ומצמץ, "בגלל
ההתמכרות שלך." נחלצה בילי לעזרתו.
"על מה את מדברת, בילי?" שאל אריק וקימט את מצחו לעברה. בילי
ניסתה לומר משהו, אבל לא הצליחה והסיטה את מבטה מאריק, "זה לא
יעזור, כלום לא יעזור!" התייפחה.
"אתה יודע על מה היא מדברת, אריק," אמר דובי במחוות אומץ
מרשימה, "זה התות, אתה חייב להפסיק עם זה."
"אה, זה?" ציחקק אריק בעצבנות, "זה כלום. התות? סתם שטות, אני
יכול להפסיק מתי שבא לי."
"אז תפסיק!" צעקה פתאום בילי, מתעוררת מבכייה, "תפסיק כבר עם
זה! אתה הורס את הלהקה!"
"איזה להקה? 'האריות'?" שאל אריק בחיוך, וחיכה לצחוקים רועמים,
"נו! להקת 'האריות'? להקה משנות השישים שהייתה מצליחה מאוד,
אבל אף פעם לא הוציאה אלבום? 'האריות'! זה חייב להצחיק אתכם!"
"אתה רואה?" פנתה בילי לקוקו המקק, שישב עד לרגע זה ולא אמר
כלום, "תמיד כשאנחנו מדברים איתו על זה הוא צוחק ומנסה להעביר
נושא." קוקו הניח בעדינות את רגלו על האצבע הקטנה של בילי,
והיא נרגעה והפסיקה לבכות.
"עכשיו תקשיב לי ותקשיב לי טוב," אמר קוקו לאריק וטיפס במהירות
על חוטמו, "אתה נכנס עכשיו למכון הגמילה על-שם בטי השבלול,
מפסיק עם התות הזה וחוזר לכאן נקי!"
"אבל..." התחיל אריק.
"שתוק!" צעק קוקו על אריק וסטר לו בחוזקה, "זאת לא היתה שאלה,
זאת פקודה!"
"זה הכל באשמתך," פתח אריק את לועו על בילי, "את וההתערבויות
שלך, יא כלבה!"
"לביאה." אמרה בילי בשקט.
"תעזבו אותי כולכם, ותנו לי לחיות בשקט!" שאג אריק וקפץ מעל
הספה, אך קוקו תיקל אותו והחזיק אותו על הרצפה, עם פניו כלפי
מעלה. בילי התקרבה בזהירות אל אריק וליקקה את פניו. "אם לא
תעשה את זה בשבילי," אמרה בין משיכת חוטם לשניה, "לפחות תעשה
את זה בשביל כפיר. אתה יודע שאפילו האוכל שלו צחק עליו היום
בגלל שיש לו אבא מכור?" בילי קברה את פניה ברעמתו הגדולה
במיוחד של אריק, "אנחנו אפילו לא מזדווגים כמו פעם." לחשה.
"הבן שלי," אמר אריק בקול חלוש, "הוא סובל בגללי. אני מצטער
בילי'לה, אני מבטיח להתאשפז במכון הזה, אם את חושבת שזה יעזור,
אני מבטיח..." אמר ובכה, לא מצליח יותר לעצור בעד הדמעות.

"תביאו לי תות!" צרח אריק מחדרו במכון הגמילה על שם בטי
השבלול, אשתו של שבי השבלול, שמתה כשניסתה לזנות בקרב התנינות,
כדי להרוויח קצת חסה. החדר של אריק לא היה לבן, אלא יותר חסר
צבע, חסר ריח או אפיון אחר, והיה מרופד בחומר ספוגי, כדי להגן
על המאושפזים מפגיעה עצמית בזמן אחד הקריזים שלהם.
"אתה יודע שאתה לא מקבל כאן תות," חייך ג'ף הג'ירפה אל אריק
מבעד לחלון קטן בתקרת החדר, שנועד במיוחד למטרות חיוך מסוג זה,
"אתה רוצה להגמל, בגלל זה אתה פה." ג'ף נעלם לרגע מהחלון,
ומייד לאחר מכן נפלה סלסילה קטנה במרכז החדר.
"מה זה החרא הזה?!" צרח אריק לעבר החלון.
"סלק," חייך שוב ג'ף, "תחליף תות."
"אני שונא סלק!" שאג אריק בצורה שרק אריות מכורים לתות יכולים
לשאוג, "תעיף את זה ממני! אני מלך החיות, תביא לי תות!"
"תאכל," המשיך ג'ף בלי להסיר את חיוכו מעל פניו, "זה יעשה לך
טוב. תאמין לי, טיפלתי כבר בהרבה סלבריטאים כמוך, בסוף אתה עוד
תודה לי." רגע לאחר מכן כבר לא היה שם.
אריק חיכה כמה דקות והשתמש בשמיעתו הטובה במיוחד, כדי לוודא
שג'ף לא מתקרב שוב. כשראה שאין כל סכנה, התקרב לסלסילת הסלק,
ריחרח קצת והפנה את מבטו במהירות, מחזיק את לועו בכפותיו לבל
יקיא. כמה שעות לאחר מכן, כשבטנו קרקרה ללא שליטה, התקרב שוב
לסלסילה ושלח את לשונו במבט של גועל לסלק אחד, שנראה סביר
יחסית לאחרים. "לא רע הסלק הזה." חשב לעצמו לאחר ליקוק קצר,
ושלח מייד את כפו הענקית ואסף מלוא החופן לתוך לועו. תוך שניות
ספורות הרים עיניו מעלה וחיוך של אושר נסוך על פניו.

"איך אתה חושב שאתה מתקדם?" שאל דוקטור ששון, הנחש.
"אני חושב שאני מצליח לא לחשוב על תות יותר," השיב בבטחה אריק,
"אבל זה קשה, כל-כך קשה." המשיך בכאב מעושה.
דוקטור ששון חשב קצת ואמר: "בוא נשחק משחק קצר, אני אומר מילה,
אתה תגיד את מה שעולה לך מייד לראש."
"רעמה." ענה אריק.
"עדיין לא התחלנו." אמר הדוקטור.
"לגמור." השיב אריק.
"חכה רגע." התרגז הנחש.
"זמני." המשיך אריק.
"אני מבין," לחשש ששון, "אתה חושב שזה משחק אחד גדול."
"זכר שולט." קרא אריק בחיוך.
"עם הגישה הזו לא תתקדם לשום מקום," נעמד הנחש למלוא גובהו,
"ותמשיך להיות סתם עוד מכור לתות."
"שטות." ענה אריק מתוך רפלקס.
"מה אמרת?!" שאל ששון בתמהון.
"שיחה."
"שתוק!" צעק ששון.
"בלום לועך!" החזיר אריק.
"ג'ף!" צרח ששון לתוך האינטרקום.
"ארוחת בוקר!" שאג אריק בשמחה.

"איך אתה מרגיש היום?" שאל פרצופו החייכני של ג'ף, מהחלון בקצה
התקרה.
"לא כל-כך טוב," השיב אריק תוך כדי גירוד בכל גופו, "אני צריך
סלק."
"דוקטור ששון החליט שלאחר שיחתכם בשבוע שעבר," קרץ ג'ף לאריק,
"אתה צריך שיעור קצר במשמעת, ועל-כן לא תקבל סלק."
"אני אהיה טוב, אני מבטיח," בכה מלך האריות, "לא עוד משחקים
ולא עוד בדיחות, מהיום רק הגמלות מתות."
"אני שמח שאתה חושב ככה," אמר ג'ף בלי להסיר את חיוכו, שהפך
ממזרי, "ששון אמר שתחשוב ככה אחרי שבוע בלי סלק." אריק חייך
בסיפוק. "הוא גם אמר שאתה באמת תאמין בזה לאחר שבוע נוסף כזה."
ציחקק ג'ף ופנה ללכת.
"לא!" צרח אריק בכאב, "תן לי סלק!"
"סלק אין, אין!" צרח ג'ף בקול מרושע, חיוכו לא מש משפתיו,
"תפסיק לבכות ותפסיק להתאונן!"
אריק התמוטט על רצפת חדרו בבכי, ובכה עד שנרדם.

"מה שלומנו היום?" שאל הנחש.
"כנראה ששלומך טוב משלי." ענה אריק, עיניו שקועות בחוריהן
ופניו חיוורות.
"אתה מוכן עכשיו להיות רציני?" המשיך ששון.
"כן." ענה מלך החיות בכניעה.
"בוא ננסה את המשחק ההוא שוב, בסדר?" שאל דוקטור ששון.
"אוקיי."
"תות." אמר הדוקטור, והביט בריכוז לתוך עיניו של אריק.
"שטות."
"סלק." המשיך הדוקטור.
"נזק."
"דוקטור ששון." אמר דוקטור ששון, והרים גבתו מעלה.
"אלוהים." ענה מלך החיות האדיר.
"אני שמח שהתקדמנו כל-כך טוב," חייך הנחש את חיוכיו הממזריים
ביותר, "ובגלל זה החלטתי להביא את הנקבה שלך הנה." אמר ולחץ על
כפתור האינטרקום. "ג'ף!" צעק.
"ארוחת בוקר." ענה אריק אוטומטית.
ג'ף פתח את דלת החדר, הכניס את בילי לחדר ויצא במהירות. אריק
הסתכל לרגע קצר על אשתו ושניה לאחר מכן היה על רגליו. "תראי מה
קרה לי בגללך! כלבה!" צרח לעברה בניבים חשופים.
"לביאה." ענתה בילי.
"סתמי ת'לוע, עברתי גיהנום בגללך!" צרח אריק והסתכל על דוקטור
ששון בעיניים מטורפות, ורגע לאחר מכן כבר תפס את מה שהעריך
שהיה גרונו של הדוקטור בכפה שעירה.
"מה אתה עושה?!" נשנק הנחש, "תעזוב!"
"תשחרר, תנטוש. תעלם." לחש אריק לששון בקול מאיים. "עכשיו
תקשיבו לי, ותקשיבו לי טוב. אני יוצא מכאן עם הדוקטור, אם תנסי
לקרוא למישהו, או שמישהו ינסה לעצור בעדי, הזוחל חוטף את זה."
"את מה?" שאלה בילי בבעתה מוחלטת.
"נו, את יודעת! את זה!" צעק אריק.
"אני לא מבינה," המשיכה בילי, לא מודעת לסכנה שמצבה, "מה הוא
יחטוף?"
"שתקי! כלבה!" צרח אריק.
"לביאה." ענתה בילי.
"ג'ף!" הצליח ששון לחלץ מגרונו צווחה חזקה, לפני שאריק שבר
אותו. ג'ף פתח את הדלת במהירות והביט על המחזה הגרוטסקי בפחד
משתק.
"ארוחת בוקר." אמר אריק בחיוך מרושע והתנפל על העוזר המסכן.

אריק ברח ממכון הגמילה על שם בטי השבלול ישירות למטע התותים
שגידל בחשאי בצדה השני של ממלכתו. מייד כשהגיע, קפץ בקפיצה
אדירה ונחת במרכז המטע, מתגלגל בין התותים הרקובים מחוסר השגחה
בשמחה. אריק פער את לועו ובלע כל תות שהיה בטווח ראייתו, עד
שסיים ונשכב על גבו, רגליו למעלה, פניו לרקיע, ונרדם. לאחר
כשעתיים התעורר מכאבי בטן חמורים והתקפל על צידו בכאב.
"פויה, אני לא אוהב בכלל תות," בכה אריק, "אוהב גבינה, אוהב
בשר, רק לא תות. תות, תות, תות, איזו שטות." המשיך מלך החיות
לבכות, ומחה את עיניו בבד שהיה זרוק על הרצפה, בסמרטוט. וכך
מצאו אותו חוקרי היער, שרוע על גבו, מת. בכל מקום תות, על אפו
סמרטוט, ולרגע חשבו שזו היא סתם טעות, הרי לא ייתכן שמלך החיות
ימות ממנת-יתר של תות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/5/05 14:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איציק יאצק שפיציק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה