חיי נשברו לאין ספור חתיכות
הייתי חסר תחושה
שכבתי במיטה בבית חולים
שניה אחרי שניה
דקה אחרי דקה
שעה אחרי שעה
יום אחרי יום
חודש אחרי חודש
שנה רדפה שנה
הם הפסיקו לבוא
אין יותר מבקרים
לא יודע אם הם היו בכלל קיימים
לפעמים אני חושב שאני עדיין שומע אותם מתלחשים לידי
על העולם
על עצמם
עלי
אבל מי אני?
מי הם?
אני לא מסוגל להתעורר
חיי בתוך חלום שלא נגמר
לא יודע איך הגעתי לכאן
לא יודע לאן אני שייך בעצם וכמה זמן אני פה
אני רוצה את חיי בחזרה
ואת כל מה שהיה
הטוב עם הרע
אבל אני מחוסר הכרה
לא מסוגל לעשות אף תנועה
אני מרגיש את פעימות ליבי בחוזקה
שומע את הדופק פועם
אני חי
אני שבור
אני קיים
אבל מת
צמח
אם לא הייתי מונשם לא הייתי קיים
אני חייב להחזיק מעמד
יום יבוא והצליח לקום
אני יודע
אני חושב
אני מקווה
תנתקו אותי ונראה
אני ממילא כבר נחשב לגופה
סתם תופס מיטה למישהי חולה
תקראו כבר לרופאה
שתגיד את דעתה
יש לי עוד סיכוי
לצאת לעוד בילוי
לקבל בחזרה את חיי
מי יחזיר את תחושותיי
ויקל על צרותיי
לא מרגיש את הכאב
לא יודע מה אוהב
והזמן חולף דואב
זה כאילו שנדרסתי
וגופי שבור ומרוסק
נהנה מההרגשה
אני חסר תחושה