אני מקווה שזה לא יארך ארבעים שנה
להגיע סוף סוף לארץ המובטחת.
לארץ בה אין גבול לאנשים
רק חיבורים דקים אותם ניתן לפסל
לארץ בה מלים נוצרות בכדי לברוא
לארץ בה מעשים נעשים בהתכוונות ודאגה
לארץ בה שיר שנאמר מתוך הלב
נשמע ונאסף, כי כל מילה היא חשובה
כמו טיפה של מים במדבר, בה העיניים מדברות
וחלומות הם קו ההתחלה ולא הסוף אליו לא מגיעים
בה הכלים השלובים מתמלאים זה מזה
והמלאכים מחבקים את כולם
ארץ בה המוזיקה של הלב היא המוזיקה של האוויר
היא המוזיקה של הרגליים היא המוזיקה של האדמה
היא האש שדוחפת אותנו לצחוק ולצעוק
היא המים
איתם ניתן לשמור על כל מה שטוב
וליצור עוד. |
