נפשי השברירית מסתתרת מאחורי מעטה של אדישות,
הדמעות דורשות לזלוג, אך נחסמות ע"י חומות ברזל בנוקשות.
אני עוזר למי שמבקש, אני שם, חזק בשביל כולם,
אולם אין איש שיעזור לי, בעוד כוחי מתפורר, הולך ונעלם.

אני יודע-כל, נבון, זאב בודד. תמיד מוצא פתרון יצירתי לכל
בעיה,
לא כן בעולם הנפש, אפילו אין טעייה, רק נפילה יהירה לתהום
הנשייה.
הנחיתה כואבת - אין חוקים; אין הגיון; אין שליטה.
אני מגשש באפלה, אין מוצא. פאניקה מוחלטת, אני מתמלא בבעתה.

נואש לזעוק לתמיכה, אך אין קול, את שפת הרגש לא אדע.
הפנים חתומות, צוחקות ושמחות, איך אפשר לפתור את החידה?
כאוס מסביב, איני רואה אף אופק, שבות אלי מחשבות דאוגות.
נפל הפור, סוף סיפור, עיניי - לעולם יהיו נוגות.