כבר איבדתי חבר או אולי יותר
ואיך אבכה על מליון אחים?!
אם עשיתי יותר מאשר סתם לוותר
אז איך הם מהקבר אלי עוד צועקים?
נשאר רק צד אחד אליו להסתכל
ואם אביט אחורה העבר יסכל
את התמימות שבניתי עם השנים... השנים...

פזמון:
ילד קטן שעוד ייבקש נחמה
ואני שעוד עומד כאן ומבקש: "יהודים... נקמה!"

כבר איבדתי שפיות או אולי יותר
ואיך אוכל להתמודד עם המספר?!
אם זו ההתבגרות אז אברח אל הילדות
אבל גם שם בעצם לא נשארו רחמים... עלי רחמים...
כבר נגמר לי הזמן רוצה לברוח מכאן
כי גם אלי הם תיכף מגיעים