הוא ישב שם, על הספה הגדולה, החומה. היא לא הייתה כל כך נוחה,
אולי בגלל שאתו ישבו עוד ארבעה אנשים , בזמן שהספה נועדה להכיל
שלושה אנשים.
המוזיקה הייתה קצת רועשת מדי לטעמו, הוא לא ממש אהב מוזיקה של
מסיבות. הוא העדיף לשכב על המיטה שלו, בחדר שלו, בבית שלו,
ולהקשיב למערכת שלו, לדיסקים שהוא אוהב, בווליום שהוא מעדיף.
הוא הביט על המתרחש סביבו. כמה אנשים רקדו, כמה ישבו ופטפטו,
כמה זללו את הממתקים משולחן האוכל. הוא לא רצה לבוא למסיבה
מלכתחילה. הכול בגלל החבר הכי טוב שלו.
" בוא איתי למסיבה היום בערב. אתה תהנה, אני מבטיח לך." הוא
הריץ בראשו שוב ושוב את השיחה שלהם מבוקר.
"אבל אתה יודע שאני שונא מסיבות. למה אתה ממשיך לנסות לגרור
אותי אליהן?"
"הפעם זה יהיה שונה. סמוך עליי!"
"אוף, טוב. אבל זאת פעם אחרונה שאני בא אתך!"
הוא לא היה צריך להסכים. בשביל מה? הוא היה יכול להעביר
ברגעים אלה עוד ערב שישי שקט מול הטלוויזיה. הוא כבר מזמן
השלים עם הרעיון שהוא לא טיפוס בליין. ככה זה בחיים, כל אחד
נהנה מדברים שונים. הוא נהנה משקט ושלווה לבד בחדרו. אז מה
הפלא שהוא בן שבע-עשרה ועוד לא הייתה לו חברה? בעצם, למה לא
הייתה לו חברה?
הוא נראה טוב. זאת לא הייתה הבעיה שלו אף פעם. להפך, בנות כל
הזמן חיזרו אחריו, אך אף אחת מהן לא הייתה מציאה גדולה.
"היי, רוצה לרקוד?" הוא הרים את עיניו. מולו עמדה הנערה הכי
יפה שהוא ראה אי פעם. הוא העביר את מבטו מעיניה הכחולות
הגדולות ושפתיה הציוריות המשוחות בליפסטיק זוהר, אל גופה החטוב
והנשי. שיערה החום הארוך גלש על כתפיה.
"כן, בטח." הוא השיב בביטחון. ביטחון אף פעם לא היה הבעיה שלו.
בעצם, הוא לא ידע מה הייתה הבעיה שלו.
הם החלו לרקוד. בתחילה הם רקדו בריחוק קל לצלילי המוזיקה
המהירה, אך בשלב כלשהו מישהו החליף את המוזיקה למוזיקה איטית.
היא שמה את ידיה על כתפיו והוא אחז בידיו את מותניה.
"ראיתי אותך במסיבות אחרות, אבל רק עכשיו אזרתי מספיק אומץ
להזמין אותך לרקוד. אתה תמיד יושב בצד. למה אתה לא רוקד?" לחשה
לאוזנו בעוד הם רוקדים צמוד.
"אני לא ממש טיפוס של מסיבות. למעשה, חבר שלי הכריח אותי לבוא
הערב." השיב לה.
"יש לך חבר טוב." היא חייכה. חיוכה המיס אותו מבפנים.
"אתה רוצה ללכת לדבר במרפסת?" היא הפסיקה לרקוד והסתכלה עליו.
הוא הנהן. הוא יכל לראות את חברו הטוב רוקד עם בלונדינית
נמוכה, והם החליפו חיוכים.
שניהם יצאו אל המרפסת והמשיכו לדבר. שיחתם פשוט זרמה, כאילו הם
הכירו מאז ומתמיד.
הם לא הבחינו בכך שהם דיברו במשך כמעט שעתיים. החבר שלו יצא אל
המרפסת. "אחי, מפזרים את המסיבה. אתה בא?"
הוא הנהן.  הוא הביט על הנערה שלצדו, גחן אליה קלות ונישק אותה
נשיקה קצרה ורכה על שפתיה. היא חייכה.
"הנה מספר הטלפון שלי." היא הושיטה לו פתק. "תתקשר אלי?"
"לא." הוא השיב. "מצטער, אני לא מחפש חברה כרגע." הוא יצא מן
הבית בעוד היא עומדת במרפסת, כולה המומה.
"אמרתי לך. אני לא אוהב מסיבות." אמר לחברו בדרכם הביתה.
הוא הבין מה הייתה הבעיה. הוא היה הבעיה.