איפה את איפה בתולת ההרים
תלתלים עד חזך המורם.
פושט חולצתך על אדמת הדרים
פנייך פונות אל הים.
דיברת אל נפשי ממרום בוהקך
עורך צח כשל שליח שכינה
ואם אמרתי מילים שהסעירו ליבך
את לב מי את כיום מרנינה?

איפה את איפה בתולת הצפון
שפתייך כשפת העולם.
נושקות אליי חול לחייך כגוון
הלבן היפה מכולם.
עדנת כפותייך, אזכור את חומן
מלטפות, מענגות בתשוקה
את עזבת לדרכך ומאז אני כאן
מביט על אודם שקיעה.

שלום לך שלום בתולת המדבר
על כתף זיכרונך ארכין את ראשי.
דמעות ישטפוני גם בכי אכזר
כאב עזבונך צורב, ממשי.
את היית כאן איתי, זוהי כוס לחיי!
ועל אף שאת שם במרחק
אנצור את הרחש כשאשכב ערש דווי...
זהו קרום תמימותך הנבתק.